אני מגדיר את עצמי כאדם קשוח, ככה לפחות הסביבה תופסת אותי.
אך ישנם שלושה דברים שגורמים לי להתרכך כמו חמאה ויכולים לגרום לי לבכות - שלושת הילדים שלי.
כאשר הקטנה שלי שכבה במיון עקב חיידק שגרם לה לחולשה, התייבשות וסוג של אפאתיות, הייתי שם לידה.
מלטף אותה, מסדר לה את השיער, מחזיק לה את היד ואומר לה כמה שהיא גיבורה ואמיצה.
והיא מאמינה לי.
לפני שהכניסו לה עירוי, סיפרתי לה מה הולך לקרות.. את תרגישי עקיצה ביד, זה יכאב לך אבל את יכולה להתגבר על זה, את תקבלי תרופה ואז כבר לא יכאב לך ביד.
והיא האמינה לי.
במהלך הכנסת העירוי ליד הקטנה שלה, היא בכתה את נשמתה ואני מנסה להרגיע אותה, להגיד שתכף זה נגמר ותכף כבר לא יכאב לך, ואת כל כך אמיצה ואני גאה בך.
ואז היא הסתכלה עלי בעיניים הדומעות שלה וראיתי לה בעיניים שהיא כבר לא מאמינה לי.
במקום לשמור ולהגן עליה אני גורם לה לכאב. אני משקר לה.
חיבקתי אותה ודמעה זלגה לי מהעין, בכיתי הרבה בלב.