ככל שאני נכנסת יותר לאתר הזה
מסתכלת יותר בפרופילים
מדברת עם יותר אנשים
נוברת ביותר בלוגים, פנטזיות, מחשבות, ווידוים
אני מרגישה יותר ויותר בנוח עם עצמי
ואני מגלה על עצמי דברים שתמיד ידעתי שתמיד רציתי
ואף פעם לא היה לי את האומץ להגיד אותם בקול
אף פעם לא היה לי את האומץ לכתוב אותם על דף
אף פעם לא היה לי את האומץ לחשוב עליהם
כי ידעתי שזה חולני
וזה סוטה
וזה מגעיל
וזה לא נורמאלי
כל החיים שלי ניסיתי להיות נורמאלית
אני עדיין מנסה
אבל לאט לאט אני מגלה שאולי הנורמה היא לא מה שחשבתי
אולי הנורמה בה גדלתי, הנורמה שאני פוגשת ברחוב, בבית הספר, בעבודה, בצבא
אולי זו בעצם הנורמה המוסכמת שרק מסתירה את האנשים האמיתיים שמאחוריה
אולי אנשים כל כך נטמעו בתוך הנורמה בה הם גדלו עד מצב שהיא דיכאה אותם מספיק בשביל לקחת להם את הרצונות, המחשבות, האישיות שהייתה להם במקור ולהחליף אותם במה שהיא רצתה לעשות מהם
והאנשים הלא נורמאליים הם אלה שהנורמה לא הצליחה לשבות
אלה שהייתה להם אישיות כל כך חזקה
רצונות כל כך עזים
מחשבות כל כך עמוקות
מצד שני כנראה לא ואני סתם מתרצת לעצמי למה אני אף פעם לא ארגיש נורמאלית
