בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

In chains.

לפעמים אני רוצה לצעוק במקום הבודד בעולם, לפעמים ללחוש ושרק ישמעו.
לפני 3 שנים. 15 בנובמבר 2020 בשעה 21:42

משחקים עם אש 

עד שהיד נשרפת

עד שכוויה אחת נשארת חרוטה 

עמוק, בתוך כל נשימה. 

 

לגעת לא לגעת 

העיקר לא לדבר

לשתוק

להתחמם 

לצד הלהבה אנחנו אש. 

 

קר בחוץ 

וריק בפנים 

אולי נדליק גפרור? 

נשרוף הכל עד שיגמר 

(הזיכרון יישאר) 

orian - בתקווה שזכרונות ייבנו בכל יום מחדש כשכבות של דשן המזין פריחה
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י