אני חושבת שאני מתחילה להבין את זה, אני חושבת שלאט לאט דברים נהיים ברורים יותר.
יודע מה נהיה הכי ברור? שאני יכולה לעמוד, לתת למישהו אחר להתעלל בי, לבכות, להתחנן, לכאוב, לרצות עוד ולא לרצות בכלל, להתפרק, לקום, להשתגע, להרביץ, לקלל אותו, לקלל את עצמי, להיות שלך.
כן, רק שלך. לא משנה איך העולם שלי זז, לא משנה מה הקצב, אני שלך ואשאר שלך תמיד. לעולם לא ארצה להעניק את עצמי לאחר, רוצה להשאר תמיד שלך גם אם זה אומר שאשאר במצב הסטטי הזה.
זה לא אומר שאני לא נלחמת בכל יום כדי לקום, להמשיך לתפקד, להיות כל העוצמות שאני. זה רק אומר שאני שלך, שייכת לך בכל חלקיק בגופי, בנפשי, במוחי, בליבי.
אני שייכת לך, רק לך, ואם אתה לא רוצה בי, אז לא אהיה יותר של אף אחד.
שלך בלבד, כי רק לך מגיע שאתן את עצמי, רק לך מגיע שאשתייך, רק לך מגיעה לראות את האישה העוצמתית הזו שכובה על הרצפה מושפלת, בוכה וכואבת.
רק לך.