מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

איך היית אליו רכה,
איך דיברת בקול רך ואוהב,
איך גרמת לו להרגיש שאת מתמוגגת למשמע קולו ולמגע ידו...
איך ביקשת ממנו וכמה היה לו לא-נעים לסרב לך,
איך היה עסוק,
איך שאת רצית...

איך ברגע האחרון כבר חשב שניצל,
איך ויתרת על רצונותיך למענו,
איך שאלת שאלה אחרונה,
איך (ולמה) ענה בכנות...

איך באחת השתנה קולך,
איך בשניה התהפכו היוצרות,
איך פקדת עליו פתאום,
איך שהרגיש עם זה טוב...
איך קולך הרך היה סמכותי,
איך קולך הסמכותי לא הפגין שום רוך
איך פתאום ידע שיעשה הכל....


כמה רצה לרצות אותך,
כמה אהב את קולך הפוקד,
כמה רצה לקרוא לך גברתי, מלכתי,
כמה רחוק היה הולך,
כמה שלא ידעת זאת...
כמה שהוא לא ידע
כמה טובה ההרגשה,
כמה שזה לא הסתדר עם
כמה שרצה לשלוט עליך,
כמה בלבול,
כמה רגשות,
כמה אמביוולנטיות,
כמה שהרגיש בטוח תחתיך,
כמה שהרגיש שמקומו מעליך,
כמה התפלא לגלות
עד כמה מעל ומתחת משתלבים בטבעיות

איך וכמה עוד יוכל לחוות?