מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

כבר הרבה זמן אני מתחבט בשאלה למה כאן? למה אני כותב דווקא כאן?
אז נכון, תמיד נמשכתי לעולם הזה- עוד מלפני שידעתי שהוא קיים. בימים ההם חשבתי שמשהו לא בסדר איתי ושהדברים שאני חושק בהם בסתר הם טאבו ורק פסיכופאתים חושבים עליהם. אני עדיין לא בטוח שטעיתי, אבל לפחות אני יכול לומר שזכיתי להכיר חלק מה"פסיכופתים" האלו והם אנשים מאוד נחמדים. :))
האנשים שהכרתי כאן הם (חלקם כמובן) מהאנשים האיכותיים ביותר שיצא לי להכיר בחיי. כ"כ מחוברים לעצמם... כאן כל אחד חושק בדברים אחרים ועדיין כולם מקבלים את הפנטסיות של האחר, למרות שהן בד"כ מאוד שונות ולא מקובלות (על האדם הממוצע ).
כל מי שכאן עשה שני צעדים מאוד גדולים עם עצמו: הראשון הוא להבין את עצמו ואת הדברים שמעצבים את מיניותו. בואו נודה בזה, האדם הממוצע לא שמע בכלל על העניין הזה של בדסמ ומי שכבר שמע על זה בד"כ חושב שזה אומר סאדו וזהו. ברור שמי שלא מתעניין בקטע לא מבין את כל העוצמה של העניין ולא מבין את כל הרבדים, איני בטוח אף שאני מבין זאת כהלכה.
לכן מי שמכיר בעובדה שהוא נמשך לזה ורוצה לגלות עוד, לחוות עוד, עשה צעד גדול מאוד מבחינתי. בעיקר כי בד"כ הוא רואה את זה כפסול בהתחלה.
אני בטוח שכולנו נסכים על עובדה אחת: רוב האנשים ששומעים על העוף המוזר הזה שנקרא בדס"מ ישר מתנגדים, ישר אנטי. צריך להיות אדם מאוד פתוח כדי לקבל את העניין או אפילו להסכים לחקור מה זה. צריך להיות אדם מאוד חזק כדי להודות בזה שאתה בעצמך נמשך לתרבות ה"לא-תרבותית" הזו. (לכל הוותיקים בקטע שאולי רוצים עכשיו לקפוץ עלי עם תגובות נזעמות- תזכרו איך הכל התחיל).

הצעד השני שעשה כל מי שנמצא פה הוא ההבנה שזה בסדר, והעובדה שלא כולם עושים את זה או נמשכים לזה אינה מעידה על העניין כפסול. להיפך, יש שיגידו שהאנשים כאן הם פתוחים הרבה יותר, מה שמעיד על היותם נאורים יותר. ההבנה שאתה לא פסיכופאת ואתה לא "מסוכן לציבור" מאוד חשובה לדימוי העצמי.


הצעד הראשון של הבנת עצמך וה"סטיות" שלך כפי שמכנה אותם החברה, יחד עם הצעד השני של קבלת עצמך והבנה שאתה לא לבד, ושכאן יש אנשים שיקבלו כל מה שתחשוב או תחשוק בו גם אם הם עצמם לא נמשכים לזה, יתייחסו אליך בכבוד וינסו לעזור כשקשה לך במסע שלך,
בונים יחדיו מקום מוגן בו אני נפתח לאט לאט וחושף את עצמי שכבה אחר שכבה.
לפעמים אני כבר מכיר את השכבה שנחשפה בפני הקוראים אותי, ולעיתים אני מגלה אותה יחד איתכם, ע"י עצם הכתיבה, או ע"י התגובות שמגיעות בבלוג ובפרטי... ע"י האנשים המיוחדים שיצא לי להכיר פה ואף לפגוש.

הקהילה הזו (ואני מדבר על כולם, לא רק על הגרעין הקשה שכל חייו בדסמ) היא קהילה בה אני מוצא חוקים מעטים אך חשובים, נדהם כל פעם מחדש מהאדיקות בה הרוב שומרים על חוקים אלו ומצייתים להם – למרות חוסר האכיפה. מאוד הגיוני שבקהילה כזו יהיו חוקים שכאלה כדי להגן על עצמה מפני עצמה, אך בתור אדם שעד לא מזמן היה זר לעולם זה, אעיד שבחוץ ההיגיון עובד אחרת, ומי שלא מכיר עלול לחשוב שאין גבולות, נסחפים, מזיקים אחד לשני, השליטה היא מתוך רוע וכו'.

כל אלה גורמים לי לכתוב דווקא פה ולא באיזה יומן מגירה או בבלוג באתר אחר.
יש פה כמה אנשים מיוחדים שלהם אני חייב תודה מיוחדת על שעזרו ועוזרים לי לחפש את מקומי. אז הנה, דעו לכם שאני אסיר תודה, דעו שאני מעריך את כולכם ומייחל להגיע ליום בו אוכל להתחבר לעצמי באופן שכזה ולחוות את העוצמות עליהן רק שמעתי.

***************************************************************************************
בכל קהילה יש סיבה להעריך את האנשים על היותם חברים באותה קהילה בלב שלם. לרוב מדברים על קהילות הומולסביות, או קהילות אחרות-חלקן לא קשורות בכלל למין או מיניות.
אני חושב שהכי קשה להודות (בפני עצמך ובפני אחרים) שאתה חבר ב"קהילת סאדו".
מעריך את כולכם המון המון...
דניו.