מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

מרגיש אבוד.
שוכב ערום על הרצפה הקרה, בוהה באריחים.
לא זז.
לא רוצה לזוז.
כבר לא מסוגל לזוז יותר.
החלון הגדול פתוח ואני חש את מעט הרוח שחודרת דרכו נושבת על עורי,
הרוח כמו מנסה לגרור ממני תגובה, כל תגובה.
אבל אין תגובות יותר. בקושי נשימות יש.
מדמיין את עצמי מרחף בחלל החדר, נישא אל מקום אחר, משייט לי על משב הרוח הנעים.
שריריי רפויים לגמרי,
לא מסוגל לזוז,
לא יכול להילחם עוד.
לא בכל העולם, לא בכל דבר.
אולי יש דברים שפשוט צריכים להניח להם להיות "לא מושלמים",
לוותר מראש על כל ניסיון לעשות אותם טוב.
אולי אין לבנאדם (או לפחות לעבדכם הנאמן) את היכולת לחשוב על הכל.
לתכנן, ליצור, לארגן, לחשב, לתזמן, לנהל.....
ולהצליח בהכל.
כמה עוד דברים יצאו מהקשרם??
כמה עוד טעויות של עצמי אוכל לסבול??
כמה עוד אמשיך להתפרק מכל דבר שלא מצליח??

עכשיו אני מאבד את דעתי, מאבד את שפיותי, מאבד את עצמי...
מנותק מכל העולם.
בפלאפון תשמעו הודעת "לא זמין"
מכשיר הטלפון זרוק על הרצפה לידי לאחר שתלשתי אותו מהקיר וזרקתי אותו אל הקיר שלמולו.
נושם את רצפת החדר,
מרגיש מיואש,
מרגיש צורך לבכות אבל לא יכול, לא מצליח.
אני כבר עברתי את המקום ההוא בו ניתן עדיין לבכות.
כבר לא עצבני..
כבר לא כועס..
כבר לא עצוב..
כבר לא מרגיש..
כבר לא אכפת לי מכלום.
לא מרגיש עכשיו כלום.
מצחיק אותי להיזכר בהרגשה הטובה שליוותה אותי רק הבוקר.
צוחק בעודי מביט על עצמי מבחוץ,
בעצם לא באמת מצחיק ולא באמת צוחק
אבל זה משהו כזה שאומרים כשאין באמת מה להגיד יותר.

מה לעזאזל גורם לי להיות כ"כ שברירי ולהתפרק כל פעם מחדש?
אני מעולם לא הייתי כזה.
תמיד הייתי שלם עם עצמי,
תמיד חזק...
היום דברים כ"כ פשוטים גורמים לי להתפרק.
למה??
אולי זה הכלוב? העולם הבדסמי??
ישנו קשר כרונולוגי ברור בין התקופה הקשה אותה אני עובר לבין תאריך הצטרפותי לכלוב.
אך האם כצעקתה?
האם איני מחפש שעיר לעזאזל?
אולי אני רק מנסה לסמן לי כבשה שחורה ובכך להימנע מחיפוש אמיתי ומעמיק בתוכי?
חיפוש שעשוי להניב תוצאות אשר יהיו לי קשות...

אז היום התפרקתי שוב. רק שהיום זה שונה.
פתאום אין בי כלום.
ריק לגמרי.
השרירים רגועים, רפויים,
הסערה בפנים כאילו שכחה.
זה מרגיש כמו להיות במרכזה של סופת טורנדו,
שם הכי מסוכן אך גם שקט באופן מפתיע.
בבוקר עוד כתבתי פוסט מאושר (שלא פורסם בסופו של דבר), אבל עכשיו – כלום.
האושר, השמחה והמוטיבציה נעלמו ולקחו איתם את המשמעות....
אין גם רגשות שליליים,
אין כלום.
לא חשבתי שאפשר להרגיש כך,
להרגיש שאני לא מרגיש.
באיזשהו מקום יותר קל ככה.
הכאב פחות לוחץ,
הלחץ פחות מכאיב.
ברגעים אלו אני מייחל לנצחיותו של הרגע.
לו רק הייתי יכול להישאר כך לעד בלי להתמודד כל הזמן עם כל דבר..
אבל אני יודע שהרגשתי תשתנה במהרה, זהו טבע האדם.
כבר עכשיו אחרי שעה של היזרקות על הרצפה בלי לזוז מלימטר אני מרגיש את הרגשות מתחילים לחלחל.
אהבה...
צורך בחום...
צורך בהבנה...
אני שונא את זה.
רוצה להישאר ברגע הזה עוד קצת...
להיות אבוד.
באמת להיות אבוד ולא רק להרגיש אבוד.



הציורים של יובל \ בית הבובות
*********************

האם חשבת פעם על איך זה יכול להצליח?
לעולם תמשיך באותה הדרך הקלה בשבילך.
והאם זו אותה הדרך איתה רצית להוכיח לכולם
שאתה הרבה יותר מסתם בנאדם?

האם זו עוד שליחות? עוד אמונה תפלה?
אם אתה מרגיש אבוד השיר הזה הוא בשבילך
אז בבקשה...

שא את עצמך,
תישא תפילה אל מה שרואות עינייך.
ההבטחה היא המפתח למסע חייך.

"זה חוזר אלי בלילות,
וטיפות הגשם רק בוכות.
זה נופל עלי מלמעלה
בזיונים עם בחורות.
זה כל מה שרציתי לדעת
אבל לא העזתי לגלות
וביופי שלא עולה על הדעת-
מאבד את העשתונות."

("אלוהים.. או אלוהים...
זה כל מה שרציתי לדעת...
מאבד את העשתונות... " )

היי,
אם אתה מרגיש אבוד אז השיר הזה הוא בשבילך...
אז בבקשה...

האם חשבת פעם על איך זה יכול להצליח?
לעולם תמשיך באותה הדרך הקלה בשבילך.
האם זו אותה הדרך איתה רצית להוכיח לכולם
שאתה הרבה יותר מסתם בנאדם?

האם זו תמימות עד אובדן הכרה?
אם אתה מרגיש אבוד השיר הזה הוא בשבילך,
אז בבקשה.......