מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

איך?
איך היא מצליחה לפגוע בי כ"כ גם אחרי שהתרחקתי?
איך היא מחזירה אותי אחורה בשניות לתקופה בה הייתי קטן ולא מורגש כגרגר חול בחוף הים?
שוב פגעה בי.
בכוונה!
הפעם זה לא בטעות,
הפעם זו פשוט חריגה מגבולות הטעם הטוב.
אמרה את המילים שוב ושוב ושוב ושוב....
יכולתי לשמוע את הטון הרע שלה.
טון כועס, שונא...
טון כואב.
הפעם לא הייתה אהבה מאחורי המילים, רק כאב.
כאב שלה.
כאב שקשה להתמודד איתו,
כאב שפורץ החוצה ונושך בכל הכוח רק בכדי לנשוך, לפגוע , להרוס, להרוג.
כאב שממוטט אותי.
כאב שעוצר אותי.
כאב שמונע ממני להמשיך הלאה בדרכי.
רוע.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

כבר הצהרתי זאת בעבר ואין בכוונתי לחזור בי. אני לא דופק חשבון בבלוג שלי. אכתוב גם על נושאים שיכולים לפגוע בך. לא בכוונה, אלא מתוך הרצון להגיע למיצוי הבלוג.
כאבך באמת גדול מנשוא, גדול כל כך שהיית חייבת לפגוע בי בצורה כזאת מתוך כאבך, אולי כדאי שלא תקראי. אשתף את הבלוג כאילו את לא קוראת. רק כך אוכל להמשיך לכתוב כאן, רק כך אוכל להמשיך לחיות את חיי, לנסות להמשיך.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

הייתי שלך – את לא הוקרת את זה מספיק.
חלקת בי עם אחרים בעוד אני צפיתי מהצד.
דיברת מילות אהבה. האמנתי.
מילים, רק מילים היו שם. האמנתי.
חיפשתי הוכחה להיאחז בה ולא מצאתיה. מצאתי רק מילים.
מעבר למילים היה שם רק כאב.
כאב בלתי נסבל!
לילות טרופים של קנאה,
איבוד שפיות ודעת,
אהבה...
אהבה חסרת מענה.

היום אני מאמין, היום כבר מצאתי את ההוכחה,
אבל מאוחר מידי.
כבר יצאתי לדרך חדשה, מתקנת...
לך קשה להתמודד,
את אוהבת.
בעוד אני אמצא לי חום במקום אחר את תתפרקי בפינת החדר.
כך אמרת, ברגע של אמת.
אינך קולטת.. אני אוהב.
מנסה בכוח שלא, מנסה לשכוח, מנסה להתגבר על האהבה, על הכאב...
מרגיש את הסחיטה הרגשית שאולי לא נגרמה בכוונה.
יודע שאם אלך לאחרת ,
אם רק תדעי על כך
אפגע בך.
אאלץ לצפות באדם שאני אוהב מתפרק למולי... בגללי.

אני לא מוכן. או, לא...
שחררתי את כל הכבלים שקשרו אותי לקשר החולה והפוגע.
איני מסכים להרגיש כבול יותר,
And yet…
יודע שלא אוכל לשאת זאת, לראות אותך כואבת בגללי.
עם זאת, יודע שלא אוכל להמשיך ולהיות כבול למקום הזה שפוגע בי כ"כ.
פוגע!

לא מצאתי פיתרון טוב יותר מניתוק מוחלט.

אל תתקשרי אלי,
שלא תשמעי בקולי את שמחה או אושר.
ארגיש אשם.

לא אוכל לספר לך על החוויות שאחווה, שמא תיפגעי.
לא אוכל לצפות בך נפגעת, בוכה, מתפרקת, כואבת,
לא אוכל לסבול עוד רוע ושנאה שיופנו כלפי בעקבות כאבך...

לא יכול לחזור בי מדרכי החדשה, דרך ללא היפה שלי, דרך בה איני נפגע כל הזמן, דרך בה אין חשש, דרך בה ניתן לבטוח...
לא יכול לחזור בי!
לא יכול ....
ולא רוצה.
נמאס לי להיפגע.
נשבר לי הזין, נשבר לי הלב, נשבר לי כבר מכל הסיפור.

מדהים כמה מילים בעלות משמעות שונה יכולות להסתדר טוב אחת עם השנייה לפעמים:
ניתוק.
געגוע.
כאב.
רוע.
ביטחון.
חום.
מגע רך ומלטף.
שקט.

שקט.

שקט!

וואו, אלוהים, כמה שאני צריך שקט ...!!

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

אני נזכר עכשיו בשיחתינו הראשונה.
שני אנשים משוחחים בטלפון בפעם הראשונה.
בהתחלה היו חומות, בדידות , ניכור. כצפוי אצל זרים.
היה לך רע, שאלתי כמה שאלות.
תשובותייך היו קצרות ומסתירות.
הרגשתי שאני לא מצליח לחדור, הרגשתי שאת לבד בכאבך.
שיחה ראשונה, למה ציפיתי?
ואז שאלתי את זה. שאלתי אותך:
מה חסר לך? מה את כ"כ רוצה שלא נמצא? מה יכול לאזן אותך?
מה חסר לך?...
דמעות.
בכי היסטרי.
הסכר נפרץ.
בתחילה לחשת את התשובה,
חזרת עליה שוב ושוב,
בסוף כבר צעקת זאת תוך כדי בכייך הזועק:
שקט... אני רוצה שקט... אני צריכה את השקט שלי...!!

מה היה מאז שנינו יודעים.
קיבלת את השקט שלך,
(אך לא סילקת את הגורם המזעזע אותו).
נתתי כל שיכולתי בכדי לספק לך את שכל כך רצית,
הצלחתי להביא לך את השקט שלך.
אני לא יודע למה כ"כ הכאבת לי.
איני מצליח להבין זאת, מה עשיתי לא נכון????

עכשיו, יקירתי, אני צריך שקט.
לא מתוך רוע או שנאה,
לא בכדי לפגוע בך.
למעשה זה בכלל לא קשור אלייך יותר.
זה קשור אלי, ורק אלי!
איבדתי את השקט המפורסם שלי,
את הביטחון שלי.. בעצמי..
איבדתי עוד הרבה יותר, ואני הולך לחפש את מה שחסר לי.
לא אוכל לשתף אותך במסעי זה.
לא אוכל לעשות זאת מכיוון שלא אוכל לצפות בך כואבת ולהמשיך בדרכי,
ואני מוכרח להמשיך בה.
בשבילי.
רק בשבילי.
הגיע הזמן להיות אגואיסט!
זה מרגיש לי מוזר להפסיק להתחשב בך ולהתחיל לעשות בשבילי על אף הכאב שזה יגרום לך.
זה חדש לי, זה מרגיש לי מוזר, אך בדבר אחד אני בטוח. זהו הצעד הנכון ביותר שאוכל לקחת כרגע.

אני יוצא לחפש את עצמי.... ואני יוצא בלעדייך.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

שיחת טלפון.
שלום,
שלום.
איך היה אתמול?
אינפורמציה זורמת,
חיוך,
חיוך,
ממשיכים לדבר.
אופס... נקודה רגישה.
כואב,
כואב בחזרה.
עכשיו כבר כואב בכוונה.
עכשיו כואב לשנינו.
עכשיו כבר לא כואב,
עכשיו שוב כואב,
יותר כואב.
ממשיכים להכאיב.
ממשיכים להכאיב.
ממשיכים להכאיב.
ממשיכים להכאיב.

עכשיו יפסיק לכאוב!