מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

אז ככה, היום יש לי חצי יומולדת.
23 וחצי בדיוק.
מגיע לי חצי מזל טוב, לא?

הממ.. אולי נעשה מסיבה ונחגוג?

(יאללה, להתחיל עם ה"חצי-ברכות", ועם ה"חצי-מתנות". . .)

*******************************


היום היה פיגוע.
5 הרוגים ועוד כמה שלצערי כנראה ימותו.
לא מצאתי בבלוגים שום אזכור לפיגוע. (חוץ מנריסה המדהימה ששיתפה בחוויה של אחד הפצועים)
בלוגים – המקום שמביא את נבכי נפשם של האנשים פה. המקום שמציג את עומקם של אנשים, ושום זכר לפיגוע הנורא בחדרה.

אני תוהה האם הסיבה היא שלאנשים פה לא אכפת.
תוהה האם עברנו כולנו, כעם, תהליך של התרגלות והדברים האלו כבר לא ממש משפיעים עלינו אם אנחנו לא מכירים את הנפגעים או אם אין לנו סיפור של "הייתי אמור להיות שם"
אני תוהה אולי זה בכל זאת אכפת לאנשים , אבל לא חשוב מספיק. לא כמו מה קרה לי היום בסשן או מה היא אמרה לו ומה הוא עשה עם זה.
אני תוהה האם בבלוגים לא נכתב על הפיגוע כי זהו מקום מפלט של אנשים מהמציאות היומיומית (בינינו, זה לא ממש משכנע כי כשמפריע לכם – אתם כותבים).

אז למה?
למה אף אחד לא כתב על משפחות שלעולם לא יחזרו לעצמן? או על אנשים, שעד היום בבוקר עוד היו להם תכניות. תכניות אוניברסיטה, להחליף את הרכב, לצאת מהמינוס בבנק , להתפטר מהעבודה, לכתוב לה..לא לכתוב לה.. לומר את שלושת המילים, להמשיך הלאה...
למה אף אחד לא כותב על התכניות שהיו לאותם אנשים למחר? לקנות שמן זית וקילו תפוחי אדמה, לבטל את התור לרופא השיניים, ללכת לאסיפת הורים של הילד, ישיבה דחופה, יומולדת של חבר טוב...

למה אף אחד לא זוכר שהיום נהרגו חמישה אנשים?
למה אף אחד לא זוכר שהיום הפכו עוד 3-4 אנשים לנכים, או לצמחים.
למה אף אחד לא מבין שחיים של עשרות אנשים יתנהלו מהיום בבית החולים סביב יקיריהם שבשיקום?
למה אף אחד לא מבין שגם הפצועים הקלים ביותר שם, נפגעי החרדה, לעולם יזכרו במראות הנוראים ויתעוותו כשיריחו בשר שרוף על האש...

באמת שזה מציק לי...

אולי כי הייתי שם הרבה. ראיתי לא מעט בחיי. לא מעט סבל, לא מעט דם, לא מעט מוות.
היה לי הכבוד המפוקפק להיות נוכח במספר פיגועים וזה נשאר. לא כמו פצועי חרדה, גם לא כמו פצועים בגוף או בנפש... פשוט.. נשאר פשוט שכזה, כזה שזוכרים היטב אבל לא עושים מזה סיפור. כזה שזוכרים איך נשמעות הצרחות ואיך מריחים הריחות, אך לא מתעוררים מזה בלילה.
כזה שחוזרים הבייתה והנעליים מלאות בדם ולפעמים גם בשאריות אחרות, אבל אח"כ קונים נעליים חדשות והכל בסדר.

אז זה קצת מציק לי זה הכל, תרשמו על מה שבא לכם.
אולי לכם זה לא ממש מציק.
אולי אתם כבר התרגלתם....

**********************************************

עייפתי...
מקווה לישון כמו שצריך הלילה.
אחרת אתמוטט מתישהו.
נראה לי שאולי הלילה אצליח..
זו תהיה חצי מתנת חצי יומולדת ממני לעצמי.
: ) זה משעשע אותי...

***********************************************\

לפני כמה ימים הייתי בהופעה במצדה.
שני ענקים במוסיקה הישראלית, לפחות לדעתי: מיכה שטרית וברי סחרוף.
ההופעה הייתה אקוסטית. מאה אנשים מקסימום במצדה מסביב ל4 כיסאות האמנים.
היה מ-ד-ה-י-ם!!
היה אינטימי ונחמד, הם עשו גרסאות אקוסטיות ומיוחדות לכל השירים הכי טובים שלהם ובסוף ההופעה אפילו ירדו אלינו להסתחבק. היה ממש נחמד. לאחר ההופעה החלטנו אני וחבריי לרדת לרכב דרך שביל הנחש , ברגל, למרות שבכרטיס כלולות גם הסעות ברכבל.
היה ממש כיף, מדהים, ורומנטי.
מומלץ!!

*******************************************88

כבר הזכרתי שיש לי היום חצי-יומולדת?
: ) )