מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

ליבי דואב, מתגעגע.

מדוע ירחקו האנשים היקרים לי ביותר?

חסרונם מורגש לי, הגם שמתקיימת העמדת פנים משל היו הדברים כסדרם.

האם אכן מציפים אותם הגועל ושאת הנפש, כפי שדיברו איתי ברגע של גילוי לב?

או שמא הייתה זו אך היתולה לשכנעי ולדרבני בשעת שפל?

ואיך מתוך החושך מנצנצות לכיווני דמויות מעורפלות, אך אין מתעקשים בי הם אשר יקרים בליבי?

בדד ליבי וקרות שפתיי,

בשיחות הקור,

במרחק הרב – אשר בעברו גיאוגרפי היה וכעת מסתמן כרגשי,

בניסיונות השווא להושיט ידי ולהתקרב.

ניסיונות אשר נתקלים במסך עשן עבות כמגננה מפני התקפותיי.

בדד, משל עזבוני יקיריי והתרחקו ללא אמתלה.

ונותרתי תוהה על קנקנו של עניין,

שמא רב הנסתר על הגלוי

שמא קיימות הן הסיבות וברורות לעין כל,

מלבד לעיניי האוהב העיוור דניו.