בוקר, אור חודר מבין העפעפיים אל תוך עיני ואני מסרב להאמין לצלילי השעון המעורר שמבשר לי שהגיעה השעה לקום.
עוד בטרם עיני נפקחות אני חש באותות הללו, מרגיש אותם ומסנן מתוך פי "סססעמק".
מיחושים בגרון. כאלה שנמצאים שם כל הזמן ולא רק בבליעה, כאלה שאני יודע בדיוק ממי נדבקתי בהם, כאלה ש... אאוצ'. (בלעתי).
אני פוקח עיניים בהחלטיות, מוכן למלחמת החורמה ויודע שעדיין ניתן לנצח את המחלה בשלביה המוקדמים. ניגש לארון התרופות ומגלה שההארון מפוצץ בתרופות אבל אין ולו תרופה אחת מתאימה. נבירה בארון מעלה חרס ואפילו פאקינג סטרפסילס או קלגרון לא הצלחתי למצוא (שאמנם לא פותרים את הבעיה אבל מפחיתים את הכאבים אם לוקחים שלושה כדורים בבת אחת).
אין בעיה, נפתח חזית כמו שסבתא הייתה עושה
ניגש למרפסת, קוטף מכל הבא ליד וקוצץ לחליטה,
מוציא כוס חצי ליטר מהארון, מוסיף מים רותחים והתה כמעט מוכן.
2 כפיות גדושות של דבש,
פרוסה ענקית של לימון,
ושיהיה לבריאות ובהצלחה.
החורף הזה אני לא אהיה חולה, ברור?!?
לפני 18 שנים. 6 בדצמבר 2005 בשעה 9:33
