הרופאה: מה הבעיה?
דניו: דלקת בגרון.
רופאה: איך אתה יכול להיות בטוח?
דניו: אני דיי בטוח... (בחיוך מצ'ואיסטי רב-ביטחון)
רופאה: את זה עוד נראה. פה גדול!
דניו: אההההההההההההההההההההההה............
רופאה: (שני צעדים אחורה ומבט מבוהל) אלוהים...
דניו: דלקת גרון? (שוב חיוך בטוח)
רופאה: אחת החמורות שראיתי בשנים האחרונות. לא כואב לך?
דניו: כואב, אבל מה זה כאב..? (מגחך לעצמי – אם רק היא הייתה יודעת מה הוא כאב אמיתי, ואיך אני מכיר כאב כזה...)
רופאה: החיידקים כבר הקימו שם מושבה, התנחלות ממש.
דניו: אז קדימה, התנתקות 😄
רופאה: אוגמנטין 500 מ"ג, פעמיים ביום.
דניו: תעשי לי טובה, לא בא לי להתקע עם המחלה הזו יותר מיומיים שלושה. תני לי מינון יותר גבוה.
רופאה: טוב, דמך בראשך. אוגמנטין 850 מ"ג.
דניו: את רואה למה אני אוהב לבוא אלייך? 3 דקות ו20 שניות ואני כבר בחוץ עם הטיפול החזק ביותר שניתן לתת.
רופאה: (חיוך) פעם הבאה לא לגרור את המחלה עד לשלב הזה.
רק אז נזכרתי שלפני מספר ימים, כמעט שבוע, כתבתי פוסט על כאב גרון שניסיתי לפתור בשיטות סבתא. מאז עדיין כואב אבל פחות, אז התעלמתי.
וואלה, מסתבר שבמשך שבוע גררתי דלקת גרון חמורה. כיייף ...
לפני 18 שנים. 12 בדצמבר 2005 בשעה 11:39