וואו... קשה להאמין שכבר עברה חצי שנה בלעדייך.
מאז שהותרת אותי לבדי כמו כבה אור מאורות חיי, שישה חודשים הנני משוטט כעיוור בים של כיסופים לשיערך הרך ולעינייך המבקשות. חיוכך היקר לי כל כך מתנוסס בגאווה בדמיונות ליבי, ואני מקווה שאכן את מחייכת שם בעולם הבא, מקווה שאכן טוב לך.
מה קשה הייתה החלטתי להרדימך בזריקת המוות הנוראה, מה רבות היו התלבטויותיי החובטות בליבי ומה רבות הן עדיין. האם בחרתי נכונה? האם שגיתי?
ליבי ממשיך ומתייסר על מותך כמעט מידי יום. את כצלקת בליבי המדמם את געגועיי ודמותך אינה מרפה ממני ולו במעט. אין בעובדה זו להיות לטרוניה אלא להביע את שמחתי על שלא מש ממני זיכרונך היקר לי כל כך. הימים עוברים והתקופה משתנה, כל כך הרבה דברים חלפו עברו להם בעוד את נותרת קפואה באותו היום הנוראי בו דחפתי את המזרק אל מתחת לעורך ולחצתי את הבוכנה להורגך.
דעי לך שזיכרונותיי ממך וחוויותיי עמך, רק טובים הם. מתוך 14 וחצי שנות יחד אין לי ולו זיכרון רע אחד ממך. את היית כלבה טובת לב, אנושית ממש, ואני אנצור אותך בליבי לעולם ועד.
העשרים ואחת לדצמבר – חצי שנה למותך ואני תכננתי לפקוד את החלקה בה קברתי אותך. אני מצטער, כלבה יפה שלי, שלא ביצעתי זאת בסופו של דבר. לאחר מחשבה רבה בעניין התבהר לי שאין בתאריך זה משום עוד יום בו את חסרה לי. תקופות השנה הן סמלים אשר קבע האדם בשביל לתחום תקופות בחייו, אך היעדרותך מחיי ומליבי אינה תקופה קצרה שניתן לתחום במסגרות של חודשים או שנים, חסרונך יורגש אצלי לעד ובעודי רושם בהתרגשות שורות אלו יוצאת מתוכי תפילה מתחננת בעבורך ובעבור שלומך שם בארץ הלא נודע.
הלילה תתקיים מסיבה של סוטים וכשאבוא על החדר הומה האדם, וכשאשמח בשמחת חבריי, וכשאצעד בגאון בין החיוכים והמבטים והבגדים השחורים, בשבילך אעשה זאת היום. כי היום הוא יומך בשפת בני האדם אשר סופרים את ימי היגון והאבל. היום הוא יומך ולכן אקדיש את שמחתי בעבורך.
תודה לך, אחות קטנה על ארבע, על ילדות מדהימה שבילינו יחד ועל התבגרות משותפת של נפשות קרובות ואוהבות.
לפני 18 שנים. 21 בדצמבר 2005 בשעה 14:38
