מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

כמה מוזר הוא העולם,
כמה מוזרים הם האנשים.
מספר אנשים שפגשתי לאחרונה יצרו לי תמונה מאוד מגוונת:
יש אחת מנסה לרזות והיא בכלל אינה שמנה,
ויש אחת מנסה בכל כוחה להשמין, לשווא, נשארת עור ועצמות.
לעומתם יש את השמן שהוריד לא מעט ממשקלו אך עדיין הוא שמן ולעולם ישאר כזה
וההיא שמרזה במהירות הבזק וממלאת בכך את עולמה באושר,
וההוא שלא אכפת לו שהוא שמן,
וההיא ששמחה על שאינה שמנה,
וההוא שאינו משמין לעולם ולכן אינו מבין את האובססיה למשקל, את הפחדים מכך, הדכאונות וההשלכות המלאות,
וההוא שחושש מפני השמנה,
וההיא שממשיכה לעשן מחשש פן תשמין כשתפסיק.
השמן שקיבל את משקלו והוא אוכל ואוכל כאילו אין מחר,
השמנה שיודעת שהיא יפה,
הגבר-גבר שמשקיע שעות בעיצוב הגוף,
העלמה השמנה שנמשכת רק לגברים רזים,
הרזה שלא מרוצה מחייו ותמיד יחפש מה לשפר,
הרזה שאינה מסופקת מעצמה ובקביעות מתיפייפת בצבעי הסוואה אלגנטיים: בגדים, נעליים, איפור ותסרוקות,
השמן הדכאוני שבטוח כי הפיתרון לכל בעיותיו הוא ירידה במשקל,
בחורות רזות שהיו שמנות,
בחורים שמנים שהיו רזים,
אנשים מגוונים....

ואני....?


(ואתם . . . ? )









[תקציר: מי שקרא כאן פוסט על השמנת יתר פספס את הנקודה . ]