לפני 18 שנים. 29 באפריל 2006 בשעה 9:22
איזו הרגשה נוראית זה לקום לבד,
מה גם שה'ללכת לישון' לא היה ממש ביחד.
והכי נורא שזה בגללי, לפחות בחלקו (הגדול),
אז אין לאן לנתב את העלבון ואין איך להתמודד עם בליל התחושות הגועש בי, המערבב בתוכו כעס ועלבון מצד אחד אך גם אשמה ותהיות שונות מן הצד השני .
לקום ולגלות שאתה לבד,
להיזכר שגם הלכת לישון לבד.
וגם היא.
אבל "ביחד".
להבין בדיעבד את הלילה שהיה,
להיות מופתע ובו זמנית זה כבר היה צפוי,
בוקר שמתחיל בתחושה של חוסר אונים,
עם רצון ללחוץ על כפתור הrewind ולחזור מעט אחורה, לשנות נקודות מפתח שהיו,
בוקר של עלבון, עלבון מעורבב בידיעה שלא באמת יש על מה ולא באמת יש את מי להאשים.
הרגשה נוראית....
