סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

לפני 18 שנים. 28 בספטמבר 2006 בשעה 10:47

כל כך קשה לפעמים לסתום את הפה אל מול כל הדברים שמתרחשים בביצה המסואבת הזו. יש לי כל כך הרבה מה לומר, להביע את דעתי במספר נושאים שעולים כאן לאחרונה, אבל בינתיים אני דבק בהחלטתי שלא להתערב ב"כולם" הזה.
אני לעצמי, הולך בדרכי על פי אמונותיי ועקרונותיי כאדם שצבר לא מעט ניסיון בתחומים האלה המדוברים ב"קהילה" לאחרונה. הנושאים האלה שמפריעים לי בשלוות התנהלותי (כרגע מדובר על שלושה נושאים עיקריים) דורשים את התייחסותי ואיני יכול עוד להתעלם מהם, אלא שאיני רואה טעם להרביץ את תורתי במסגרת הפומבית שמאוד אוהבת להתבוסס ברפש שכזה. את התייחסותי לאותם מקרים אביע, אם בכלל, במישור הפרטי וההתמודדות שלי לא תהיה עם "אושיות קהילה" שדעתם מנוגדת לשלי אלא התמודדות פנימית שלי מול שאלות של צדק ומוסר ומול אנשים רגילים שיוצאו מהקשרם כאושיות במישור ההתנהלות איתי. התמודדות עם דילמות של מה נכון לעשות ואולי נכון יותר לא לעשות כלום.
כשחושבים על זה, הפוסט הזה הוא ריק מתוכן בעבור מי שאינו יודע על מה מדובר.
יכול להיות (וגם זה רק בגדר של אולי) שהאנשים הקשורים לרפש עליו אני מדבר יקראו וידעו שעליהם מדובר - גם זה לא משנה. בעיקרון מטרת הפוסט הזה אינה להביע דברים ודעת, אלא למצוא פורקן לעומס שנוצר עקב הניסיון העיקש שלי ללכת בדרכיי שלי למודות הניסיון תוך עמידה איתנה על עקרונות ומוסר והתמודדות עם דילמות ומלכודים רבים.
הפוסט הזה לא בא לספר למי מהקוראים מה מרגיז אותי או על איזה נושא מדובר. הפוסט לא מתיימר לפרט דעה או עמדה בפומבי. אני מניח שמטרת הפוסט הזה היא להצהיר בעוצמה, ובעיקר לעצמי, שיש לי מה להגיד בנידון. שיש לי דעה חזקה בנושאים אלו, גם אם איני יוצא לחוצות העיר ומכריז זאת קבל עם ו"קהילה".
לפעמים אדם צריך להזכיר לעצמו עבור מה הוא נלחם, וזאת למרות שאין הוא באמת נלחם אלא רק מתמודד מול עצמו בשאלות ונושאים מסויימים.
אז הנה, למי שבכל זאת קורא אותי מידי פעם, רק שתדעו - יש לי עמדה בנושאים אלו ואני מאמין שהיא מנוגדת לרוב הדעות הרווחות פה. אני מאמין בעמדה זאת והיא נובעת אצלי ממקורות של מוסר ואנושיות, מה גם שהיא כנראה מושפעת לא מעט מנסיון העבר שלי.
אני פועל ואמשיך לפעול בשביל מה שנכון בעיניי (לפעמים הפעולה הכי נכונה היא פשוט התעלמות וחוסר אכפתיות ממצב מסויים, גם את זה אני עושה בחלק מהנושאים).
כבר מזמן הפסקתי להילחם מלחמות שווא בשביל אנשים שלא עוזרים לעצמם. לא נכנס יותר למלחמות ציבוריות כמעט בשביל שום עניין לא כי פוחד אלא כי חכם ולמוד ניסיון. ואולי גם קצת מיואש.

קצת מיואש...
איזה נושא מורכב זה, בתקופה שנעדרתי מהבלוג שלי השתלט יאוש מסויים על האופי שלי. לאו דווקא יאוש שלילי ותיכף אסביר למה הכוונה.
השתניתי לא מעט, הפכתי מ"לוחם צדק" כפי שאחדים מהקוראים בוודאי מכירים אותי ל"הולך בדרכי ושם זין על העולם". קשה לי להסביר את הכל בפוסט אחד (מה גם שהפוסט היה אמור לדון בדברים אחרים) אז אכתוב כמה מילים רק בשביל לפתוח את הנושא וועל השאר אכתוב אולי בפוסטים הבאים:
היאוש עליו אני מדבר הוא לא עצוב ולא דכאוני. הוא בעיקר מאוכזב. מאוכזב מביצת הסאדו, מאוכזב מרשויות המדינה, מאוכזב מאנשים שחשבתי שהכרתי... אין כאן יאוש מעצמי או אכזבה מעצמי אלא סוג אחר של יאוש. יותר כמו "במילא זה לא ישנה אז מה הטעם"
יאוש מהסוג הזה מוביל אותך לטמון ראשך בקרקע הרבה יותר מבעבר, ולא מפחד או מהכחשה, אלא דווקא להיפך, ממקור של קבלה. יאוש כזה מבגר אותך, גורם לך להחליק את המתרחש ולקבל ולהבין שזהו מהלך החיים.
היאוש הזה מוביל אותך להתכנסות בתוך עצמך, לחוסר אכפתיות מסויימת כלפי המתרחש סביבך ובעיקר אם זה נוגע רק לסובבים אותך. היאוש גורם לך לדאוג יותר לביתך ופחות לאחרים, הוא הופך אותך אדיש יותר למצוקותיהם של הסובבים אותך בטוענה ש"כל אחד והצרות שלו" תוך הבנה שזהו מסלול החיים ואם נשקיע את חיינו בהצלת אנשים מצרותיהם אנו בעצם רודפים אחרי דבר אינסופי.
האם היאוש מהביצה (בכלל, לא רק ב"קהילה" שלנו) ותוצאותיו הוא דבר חיובי או שלילי? אני מניח שאין על זה תשובה חד משמעית. עבורי,בכל אופן, הוא חיובי.
מאז תחילת השינוי (והוא עדיין בתהליכים) אני הרבה יותר שלם עם החיים, מקבל את כל המתרחש באהבה - גם את הטוב וגם את הרע, הפסקתי להילחם מלחמות רפאים והתחלתי להשקיע יותר בעצמי. מעולם האגואיזם לא הרגיש לי טוב יותר....
זהו על קצה המזלג. יש יגידו שהשינוי שעברתי הוא שלילי כי ויתרתי על ערכי מוסר גבוהים ואליטיסטים שעל פי הם חייתי שנים רבות, אבל שיגידו - כבר לא מזיז לי.
יש גם מי שיגיד שהשינוי הזה הוא חיובי ומעיד על התפתחות והתקדמות בניגוד לדריכה במקום ונפילות דומות שהיו מנת חלקי זמן רב.
לי בכל אופן יש יותר חיוך על הפנים, ואולי בסופו של דבר זה מה שחשוב.





[*כנראה שה"שיפוצים" באמת נותנים אותותיהם (המבין יבין והלא-מבין יכנס לפרופיל שלי]




[**וואו, הכנסתי שני פוסטים באחד. סחטיין עלי. ]

ניני - אל תתייאש.
אני בטוחה שאתה לא צריך שמישהו יאמר לך את זה, כי אני מתרשמת שאתה מהאנשים שכשבוער בהם משהו, הם הולכים איתו עד הסוף ואומרים את דברם בזמן ובמקום שמתאימים להם.

בהצלחה ו...שמור על החיוך שלך -
תמיד איתך, ובשבילינו לראות גם
(רק אל תהיה קמצן,
פזר גם לנו קצת !!!)

:-)
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י