מתוקה שלי, כמה שאני מתגעגע אליך. מאז שנפרדו דרכינו משהו פשוט חסר בי, הפרידה ההיא כאילו קטעה חלק מליבי והניחה אותו בתוך מסגרת, כתמונה לתלות על הקיר למולי כדי לשפשף את פצעי.
לו היינו נפגשים ברחוב בוודאי היית שואלת מה שלומי, ואני בחיוך נוסטלגי הייתי מחזיר לך תשובה מצחיקה בסגנון הרגיל, אבל האמת היא שלא הכל בסדר. אולי אני צריך לחדד את דבריי , מתוקה שלי, האמת היא שכלום לא בסדר. הרגשת ריקנות ובדידות מלווה אותי מאותו אחה"צ בו אמרת שאת רוצה קצת לבד. סביב החברים אני מסווה אותה היטב אך ההרגשה קיימת ונוגסת בי מבפנים.
לעיתים נדמה שהפרידה ההיא הביאה רק טוב, כי כשהיית איתי לא היה לי זמן לכלום, כמעט ולא ראיתי חברים והסקס היה מונוטוני ושגרתי.
הלוואי שכך היה, הלוואי שהפרידה הייתה מביאה טוב לחיי. אינך יודעת זאת אך אני מתגעגע לאותה שגרה של ביחד, של ביטחון שלא משנה מה קורה במהלך היום אני תמיד יודע שבלילה אפרוש ידי לכיוונך ואת תתמקמי במקום האהוב על שנינו - עם ראשך על כתפי.
מתוקה שלי, רציתי לעדכן אותך על המתרחש בחיי, אך הבנתי שיהא זה חסר טעם. האם תוכלי לראות את הסימליות בכלבה שחלתה או ברכב שהתקלקל מיד לאחר שנפרדת ממני? האם אוכל להעביר לך את הגועל שהרגשתי כאשר הבטתי בצעירה ששוכבת לידי באמצע הלילה, בעודי משתמש בה ע"מ לנסות למלא חללים שנוצרו?
מתוקה שלי, הלוואי שהכל בסדר, שאת בריאה ומאושרת והלוואי שהשתפרה הרגשתך מאז נפרדנו.
מתוק שלך...
לפני 19 שנים. 19 באפריל 2005 בשעה 12:33