המקדש החדש שלי בשלבי הקמה אחרונים!!
המלכה חוזרת ובענק!
הצורך מתעורר שוב לחיים ואני מרגישה את הגוף מזמזם, את הידיים המוכנות לאחוז בשוט!
השוועה נמסה בעדינות יתרה, מחכה לנזול על גוף.
המתלים, הסדים, הכלובים, נשואים, הקטן, החבלים, הדילדואים...
אני בארץ הפלאות
המלכה הקדושה חוזרת.
מבקשת לשוחח עם מלכות שולטות אזור הצפון והמרכז. התייעצות מקצועית.
תודה
לרצונת שלך. אין לי מקום בראש לפנטזיות שלך.
לא. אני לא רוצה שתלך עם מישהי אחרת בלעדיי. לא, אני לא מפרגנת לסטיה שלך כשאתה מביא את זה למיטה, נהנה עם עצמך ומזניח אותי עד לגמירה.
לא, אני לא אלך איתך ראש בראש, אני פשוט אשחרר את הדבר הטוב ביותר, אותך.
גם אם אבכה, גם אם יישבר לי הלב, גם אם אהיה לבד.
אין לי מקום לעצמי תזוז קצת, לקחת הכל ממני.
מחפשת מועדון בסגנון הטאבו, לא הפורפליי. תודה מיציתי
רק אוהבת כאב.
יש הבדל עצום!!!
החלטתי שהגיע הזמן.
ניסיתי להדחיק אבל אי אפשר יותר. זה להיות או לחדול איתו. ואיתי.
הגיע הזמן להכניס תחת כנפיי מהממת מאפשרת שלא מפחדת לחלוק את ההנאות שנוכל לספק.
מהממת מבוגרת שיודעת שהוא שלי ותהנה מאיתנו עד בלי די.
מהממת צפונית להתכרבל בה ואיתה ועוד כמה דברים.
מחכה לך. שום משחקי שליטה! שום משחקים. רק את החיבור העמוק של שלישייה.
ואל תגיד לי שלא. נסדקנו ואל תנסה לשנות את דעתי.
כל מילות האהבה שאמרת כל השנה לא החזיקו מים כשדחפתי את כל הדברים שלי לשקית זבל. בעצם, לא אמרת מילה. המילים גם לא התחברו למעשים, לא עצרת אותי בדרך, לא חסמת לי את הדלת.
מילמלת קלות מה את עושה, ולא באמת ציפית לתשובה. והלכתי.
התעלמת ממני במופגן כשהגשתי לך עלה של זית. בדיעבד אמרת שהיית אידיוט, זה לא מקל עלי את העלבון.
חזרתי. אחרי שעתיים חזרתי.
נוצר שבר. משבר אמון מכל השבת הזו מכל מה שהוביל לריב הזה. לא ממש דיברנו על הדברים. האשמתי. המון. התגוננת בלי היגיון. לא רציתי להוכיח אותך יותר ממה שעשיתי, כי מה זה כבר משנה? הרי חזרתי..אבל לא חזרתי שלמה.
והשבוע שבא, הרגשה מוזרה...אני כאן ולא, אתה פה ולא. המילים אותן מילים אבל פתאום אני לא מצליחה להכניס אותם למקום הנכון בתוכי.. מרגישה אותך מתרחק. אל תגיד שלא.
משהו בנו נסדק ואני לא יודעת מה יעצור את זה.
משהו בנו נסדק, והפלא? נשארתי שלמה.
בפעם הבאה כדאי שלא תעשה עלי שרירים.
בבקשה בבקשה בבקשה תמליצו על משהו הולם שווה, כייפי כמו הטאבו, בלאגן כמו ה 4play ולא סאחי כמו הדאנג'ן!
חייבת גיוון שיצדיק נסיעה לאזור המרכז
יש לנו אהבה.
פרק ב כמו באגדות, עכשיו כשכולם מסתדרים עם כולם הכל ממש אוטופיה.
אבל ענן כבד מרחף מעלי. שנה וחצי ידעתי שזה יגיע, שנה וחצי לכאורה המון זמן אבל כלום. עבר כמו דקה.
הוא לא יודע שובע, תמיד מחפש, תמיד בפעולה.
אמר לי בריש גלי, אני לא מונוגמי. אבל אהבה חזקה והוא עמד במילה שלו לא ללכת מאחורי הגב שלי. עמד, אבל מדבר על זה, על הצורך, על החוסר.
ואני מבינה, גם אני הייתי שם. גם אני חוויתי את זה על בשרי. האין שקט הזה. אבל היום אני בטוב. והוא לא.
אז אני רוצה לשלוט בזה. אני עם אהבתי העמוקה לנשים והוא...להשקיט לו את הנשמה.
וכאן, אני יכולה לבקש, לפתוח, לרצות אותך, זו שעורגת לזוג מפנק, זמין, חוויות מטורפות, עם ראש פתוח - אני בת 45 והוא 55. (אנחנו מאזור חיפה)
דברי איתי. תסדרי לי את הראש.
אחרי הרבה זמן שלא, נכנסתי כאן לבלוג
מה שקראתי שם פשוט העיף אותי.
לא יודעת אם כתב שם פנטזיות או שאלו החיים שלו ואז אני פשוט מתה מקנאה, אבל הוא הוציא שם את כל החלומות הרטובים שלי.
קראתי בשקיקה והלב שלי דימם.
למה אני לא יכולה לעשות מה שבא לי. למי אני דופקת חשבון? איך אני יכולה להניע את החיים שלי לכיוון מטורף יותר.
ואז הבנתי. אני מסתובבת בחברה הלא נכונה.
ואם יהיה לי את זה, אני בכלל אוכל לעמוד בזה? כמה יותר זה יותר טוב. ומה עם האהבה המאפשרת שלי? הוא ישאר איתי או ילך?
וככה, יצאתי מהבלוג. מבולבלת, כמהה, מפנטזת.
ואני בכלל, בגילי, מה אני עוד רוצה?
אז תודה לך פנטסטי
