אני מתחלפת. תמיד ידעתי שמשהו בי בלאגן.
חודשים ארוכים שלא הייתי כאן כי מצאתי דרך חדשה בחיי להוציא את האנרגיות. בזכותו. הוא מגבה אותי, מעודד, מאפשר. נותן לי להיות מי שאני. זה מצריך ממנו המון ביטחון עצמי, הבלגה על קנאה הגיונית. אני לא הייתי מאפשרת לו לעשות את מה שאני עושה. מלכה שולטת. בלי סקס. אף אחד לא יגע בי. רק הוא. בכל צורה ודרך אפשרית.
ובכל זאת, הם מגיעים אלי מדי יום, לחוות, לקבל מכות, לגמור.
ובכל פעם אני חושבת - אם זה היה הפוך. אם הוא היה שולט? אני לא הייתי עומדת בזה.
אצלי השליטה לא מתבטאת בסקס, זה מקבל ביטוי בסשן אבל רק כלפי הנשלט. המלכה בלבוש מלא. נוגעים ברגליים במקסימום. תגידו תודה. תתחחננו כלבלבים.
אבל אם הוא היה שולט, זה היה חייב לבוא עם סקס. כי ככה אנחנו הנשים, על כל כאב חייבות פיצוי. ומה מפצה יותר מגבר שחודר אליך?
אז לא. לא הייתי מסכימה.
וקורים לי דברים, אני נכנסת לסחרור ויש לי המון מה לומר לו כשהוא מחשיד אותי במעשים שלו, הקטנים. אותי הדרך שלו להראות את עצמו בזוגיות הזו. אני מפתחת טנטרום כי אין מצב שאביא את זה מולו, כי לעומת מה שאני עושה, הכל מתגמד. אבל אצלי זה מועצם ובא לי לצעוק לו לבכות, להתפרק. ובמקום זה, אני כועסת אל תוך עצמי, קצת משתבללת ונעלמת בקטנה.
לא כייף לי.