לפני 6 שנים. 20 בפברואר 2018 בשעה 4:43
עוד אחד הלך, אחר בא.
גם זה נגמר כלא היה.
זה האחד, זה האחר, זה בטוח זה.
וככה, כמו דבורה אל הצוף
נמשכת, מושכת, מתמשכת
גומרת והולכת.
ואתה? אתה שם, נושף בעורפי
בין הצללים מוכן לחכות
שאסיים להשתטות
ואליך אשוב
מחכה שזה יקרה בינינו שוב
ואני? מזמן לא שם
מבטיחה לעצמי לא לבכות בגללך
שוב, לעולם!