לפני 6 שנים. 7 באוקטובר 2018 בשעה 5:00
דפדפתי לאחור בבלוג שלי, עבר זמן, הרבה לא השתנה.
אותה אובססיה, אישה אחרת, גברים אחרים. אבל משהו בי היום, נח יותר, רגוע יותר, שקול יותר.
אין לי את מה שהיה, לא מוצאת אחד שייתן.
מצאתי משהו כמעט, כזה כמו שאני צריכה, אבל הוא לא שלי, לא ממש איתי, לא מסכים לתת את הכאב שאני זקוקה לו.
החוסר הזה, אין בי שקט.
החצי המשיך הלאה, באושר. אני דורכת במקום, מתבוססת בחומר לא ברור.
ובא לי כאב, ובא לי זיון, ובא לי להרגיש ולחיות ובא לי לצחוק מתוך הכאב ובא לי אותך ואותו ואותה. בא לי סימנים, וכחולים שישארו ימים כדי להזכיר לי שאני מרגישה. אני חיה. אני קיימת.
