לפני 15 שנים. 4 באוקטובר 2009 בשעה 18:13
מישהו שיבוא בשביל להשאר.
שכל חלק מגופך הוא המנה העיקרית בפני עצמה ולא תחנה לאיבר הבא.
ויש זמן , יש זמן להכל. עד לשובע הכמעט מוחלט. עד שהעור מפסיק לייצר צמרמורת , כמעט.
שהאורגזמה היא לא הצלצול של סוף השיעור.
כאשר הרגש לא חי על המזוודות. וכאשר למגע יש בית. בית עם עבר , הווה ועתיד.
מישהו שיבוא.
בשביל להשאר.
