לפני 14 שנים. 30 בנובמבר 2009 בשעה 23:34
לפעמים החיים זה כאילו אין גג. מעין מודל כזה , לעבודת גמר בארכיטקטורה. יש בית , יש קירות , יש מציאות ויש התנהלות. אבל אין גג.
הספה נרטבת מהגשם , הנרות נכבים מהרוח , השמש ממיסה את הגלידה , כל מקום חשוף לאין גג.
אנשים חיים בו , על פניו נראה כאילו הם רגילים , לאין גג. וכי זה הדבר הנכון לעשות. כי ככה זה.
