כולל שבתות וחגים

תן לי פשוט לבכות , להוציא את זה החוצה , תרשה לזכרון לחיות. כל מילה שלך , שאלה שלך תפספס את המטרה ותעצור את הגשם הזה. אני מאמינה שזה סוג של חד פעמי התהליך הזה. לגוף יש זכרון , אתה יודע. הבנתי את זה לא מזמן. אני והגוף הבנו. שלא משנה כמה תעבוד על הנפש ועם הנפש , אבל לגוף יש זכרון. הוא בועט , הוא שם , הוא מחלה וברכה. הוא צריך זמן חיים. הוא צריך מקום. הגוף זוכר הכל , הוא אוסף של תאים שאוגר את הכאב והריפוי לא יכול להיות רק נפשי. כל תא ותא נצרב בתער החוויות , שריטה אחר שריטה מהרגע שהגוף החל לפלס את דרכו מהרחם החוצה ועד עכשיו . מי יותר ומי פחות. אני יותר. תן לו לבכות , תן לנו לבכות. הנה עוד שניה כל תא ותא מתערפל מהכאב הבוכה , כמו ריסים המתחילות להדבק אחת לשניה מדמעות. גוף דומע את הכאב , מזיע את עצמו החוצה. לגוף יש זכרון ויש לכבד אותו. אני מחכה שזה יקרה .