עיניה בחנו אותי מעלה ומטה, חיוכה התרחב, והיא זזה הצידה ופינתה לי דרך להכנס.
״אני לאה, אריק במטבח, אנחנו בדיוק סיימנו לאכול ארוחת ערב. אפשר להציע לך משהו?״ היא סימנה לי לעקוב אחריה.
״לא תודה,״ אמרתי, ״אכלתי לפני שיצאתי מהבית.״
״יש לך איזה שאלות, או בקשות מסויימות לפני שנתחיל, או שמה שדיברנו בטלפון מספיק?״
״מה שדיברנו בטלפון מספיק,״ עניתי למרות שלא הייתי לגמרי בטוחה.
ההתכווצות הזאת בתחתית הבטן, כמו לפני טיפול שיניים, או בחינה במטמתיקה...משהו לא ישב איתי טוב; החלטתי שזו רק ההתרגשות מהחוסר מודע של לקראת מה אני הולכת. החוסר מודע שנוצר בתוכי למרות שפחות או יותר ידעתי, ובכל זאת...יד עדינה על הכתף החזירה אותי למציאות.
״אסתי תכירי, זה אריק בעלי.״
עיניים חומות בוהקות וטובות חדרו אל תוך נשמתי מבעד לפנים שחומות ומפוסלות המעידות על כח, עוצמה, וניצוץ של תשוקה. הוא חייך אליה קודם, ואז מיד אלי והושיט לי את ידו ללחיצה.
״נעים מאד,״ קולו היה רגוע, שלו, ועמוק, ״הייתי בטוח שלא תגיעי.״
״למה?״ שאלתי תוך שאצבעותיו לוחצות בחוזקה את ידי המושטת.
״זה לא בדיוק מפגש שגרתי,״ הוא עזב את היד שלי, ובמקום עטף את ידו סביב כתפיה של אישתו, ״היינו מופתעים לקרוא את הפרופיל שלך.״
״הייתי מופתעת שבכלל כתבתי אותו,״ עניתי במעט מבוכה ומעט הומור כדי לשבור את הקרח.
יחד הם נראו כמו הזוג המושלם, כאילו יצאו מתוך דפי מגזין האופנה והיופי...והסקסיות...הרגשתי את הסומק עולה ללחיי, והורדתי את הראש קמעה.
״איכפת לך למלא את המדיח, בזמן שאנחנו נארגן את פינת האוכל?״ שאלה לאה; אלא שהשאלה נשמעה יותר כמו דרישה מאשר בקשה, והנהנתי.
אריק לקח ממני את התיק שהבאתי, והניח אותו על הדלפק מתחת לארון הכלים, ושניהם יצאו מהמטבח, מה שאמר לי שערב ממש עכשיו מתחיל. הכיור היה מלא כלים. פתחתי את המדיח, והתחלתי בפעילות השטיפה וההעמסה למדיח.
עוד כוס, ספל, צלחת, קערה...יד...התכופפתי להניח צלחת במדף התחתון של המדיח, והרגשתי יד מלטפת לי את הישבן. לרגע התבלבלתי, והצלחת כמעט נפלה לי, אבל, מיד התאפסתי. התחלנו.
לא ידעתי של מי היד, לא הסתובבתי להסתכל. המשכתי בעבודתי, בעוד היד ממששת את ישבני, מלטפת, לוחצת, מרגישה אותו. יד אחרת נדחסה לפנים, מצאה את דרכה אל מתחת לגופים שלבשתי, והחלה ללטף את בטני. בעדינות, לאט, בסבלנות. שתי ידיים שונות, שתי תחושות שלאט החלו לגעוש לאחת.