חזרתי הביתה מהעבודה, אני ממש רעבה, חוץ מכריך לחם מלא עם גבינה לא אכלתי דבר, רגילה להגיע ולאכול, שניצלים מטוגנים, קציצות , קבב ואם אין אוכל זמין אז אחמם לי פיתה ואצרף אליה נקניק. ככה זה היה.
לפני חודש ועד לפני כמה ימים כל ההתכתבויות כאן היו עדיין כמו חלום, לא מכירה לא רואה, רק מסירת מסרים. מתחילה להבין שזה אמיתי כאן, עדיין אין לי אדון או שולט או בכלל מישהו, אך זה לא העניין. היום הבנתי שדי אני חייבת להיות מה שאני רוצה להיות, אז טיגנתי לי ביצה עין ופתחתי לי טונה ואכלתי להנאתי. לא עוד פיתות ופלים עוגות, שוקלד מריר פרווה שאני יכולה לאכול גם אחרי אוכל בשרי. לא גלידות, לא קפה עם סוכר, לא מלוואח. לא לא לא , לא . אני חייבת להתכונן לאדון, אסור לי להתבייש בעצמי. כשיש מטרה קל לבצע את המשימה, כמו לימודים באקדמיה או כמו להקים משפחה, כל הקורבנות נראים קטנים. סוף סוף קל לי להקריב את האוכל.
אני לא אפגש ככה עם אף אחד זה ברור.
לסיכום, כוסית, כוסית, כוסית זאת המטרה . אל תשלו את עצמכם, כולם רוצים דברים יפים או לפחות שהתאמצו להיות במיטבם.
