אם האדון שאני רוצה היה בא אלי עכשיו, בלי להודיע, לפני שהיה אומר שלום, בטח היה מחטיף לי סטירה מצלצלת כזו שתשאיר אותי בהלם ואני לא אבין למה? אחרי שבת הבית נראה כאלו היה גנב ומחבל והפציצו את הבית. זה לא שאין לי מכונת כביסה, זה לא שאין מדיח כלים הכי טוב שיש, וזה לא שחסר משהו בכלל, זה לא שהבית קטן מידי, 5 חדרים. זאת אני, פשוט עושה הכל לאט ולא בעקביות. אם המדיח סיים אני לא תמיד מפנה אותו ואז מצטברים כלים, וכבר אין מקום לכלום, והילדים בכלל חוגגים מותר הכל.
את הבן הגדול אני מרדימה לפעמים ב 22:00 , בדרך כלל נרדמת איתו. בקיצור בלאגן, והאדון אם היה רואה את זה ככה בהפתעה, היה מתעצבן מאוד, לא חושבת שהיה עונש מתאים חוץ מזה שיעלם מחיי. עד שהכל יהיה במקום ובזמן. היום שקמתי בבוקר הבנתי כמה דברים על עצמי. קשה לקבל ביקורת על הרגלים של שנים, ועדיין לא נשקלתי אפילו. לפני כמה רגעים פגשתי אבא של ילד מהגן של הילדה, הוא התחיל לצחוק עלי, ואמר ״ אני רואה עשית דיאטה בחגים״ ופשוט הלך, אפילו הוא התייאש ממני, כן אלופה במילים פחות במעשים. היום דיאטה באמת, ואני מתחילה לנקות את הבית, בלי חלומות, בלי להפסיק באמצע ולחלום. אייך אני אזמן אדון לחיי שכלום לא מסודר אצלי. אם ברגע אמת כמו עכשיו אני פוחדת שיגיע, אז לא יכול להיות שאני באמת מייחלת לו, מתחילה קודם שינוי בעצמי, אולי זה מה שיביא את האדון.
