בימי שני לבן שלי יש טיפול מחוץ לעיר, אני נוהגת בשעות
הצהריים, תמיד אנחנו עוצרים בדרך אוכלים ארוחת צהריים, שוברים את השגרה ואז אני ממשיכה לנהוג בכביש מהיר בדרך מאוד ירוקה. היום היה אויר ממש נעים כמו האויר שיש בים. זה תמיד מעלה לי את המצב רוח בכמה מעלות, ושוב נכנסת לעולמי הפנימי לעולם הדימיון. אני מדמיינת אייך אני והאדון שלי נוהגים יחד ברחבי ארצות הברית במקומות שלא הייתי, וגם באלו שהייתי שפתאום מקבלים נופך של התרגשות. לכל דקה ורגע יש התרגשות התלהבות, סוג של להעלות לגן עדן. ואז אני מתכננת את הטיסה שלנו ומה אני אומרת לגרוש שישמור על הילדים 3 שבועות, כמובן לא מספרת לגרוש שיש לי אדון, אחרת ממש ממש לא יסכים לטיסה. תוך כדי דימיון מתחיל ברדיו השיר country road שזה השיר הכי אמריקאי שיש, בסוף השיר השדרן אומר, עושה חשק לטייל ברחבי מערב ארצות הברית. טוב אז זה אני והאדון בשדה התעופה ואני כבר ממש רטובה רק מהמחשבה של מה עומד להיות, בדסמ ארצות הברית עם כל השפע והיופי שקיים, ויש לי שם משפחה והכל, רק צריך כרטיסי טיסה וחבל קשירה שנקנה שם, שם מעבר לגבולות הארץ בטוח אני אחצה את הגבולות שלי.
אדון יקר כל כך הרבה יכולנו לעשות יחד אני אתה בcountry road