כשאני מביטה בשעון בפעם השלישית, הוא מראה את השעה שמונה ועשרה ואז אני שומעת דפיקות בדלת. הגעת.
אני נותנת לך לחכות מעט, מאחרת קטנה שכמוך, אני שותה משהו ואפילו הולכת לפיפי וכשאני בטוחה שעבר מספיק זמן אבל לא יותר מידי, אני נגשת לפתוח לך את הדלת.
"את מאחרת" אני מקבלת את פנייך בסבר פנים חמור.
אני מחכה שתצעדי לתוך הבית וסוגרת אחרייך את הדלת.
-"סורי" אני שומעת אותך מפטירה בחוסר רצון מזוייף.
אני עוברת על פנייך ומסמנת לך לבוא אחריי, אני מתיישבת על הכורסא ומסתכלת עלייך, "תתפשטי" אני פוקדת.
את מניחה את התיק הקטן שלך ליד משקוף הדלת ונכנסת אל תוך החדר, את תופסת את קצה החולצה בידייך ומסירה אותה מעלייך, חושפת שדיים יפים, מלאים במקצת וקטנים מספיק כדי לעמוד ביציבות גם כשאת ערומה.
את זורקת את החולצה לצדך ואז בועטת את הנעליים שלך לצדדים, את גם מורידה את המכנסיים הצמודות, מושכת אותם מעלייך וזורקת אותם בהתרסה על החולצה, עכשיו את ערומה והפטמות שלך זקורות למולי. את זעה בקוצר רוח, כל 50 הק"ג היפים שלך ומתחשק לי ללמד אותך כמה נימוסים.
אני מסמנת לך עם האצבע להתישב מולי, את מתקרבת ויורדת על הברכיים קרוב קרוב אליי, מצמידה את התחת החצוף שלך לרצפה.
אני תופסת את הסנטר שלך, מרימה את המבט שלך אליי, את מסתכלת לרגע בתוך עיניי ואז מסיטה את עינייך ובוהה בנקודה רחוקה מאחוריי, אני נותנת לך סטירה ואת מחזירה אליי עיניים, אני מסתכלת עמוק לתוכן ואחרי חצי דקה את משפילה מבט, פוחדת לחייך את החיוך המובך והמסגיר שלך.
"אני מחכה, זנזונת" אני אומרת לך.
את שוב מרימה את מבטך בחטף והמוח החמוד שלך מתחיל לחשוב, זה נמצא שם, בראש שלך, מה שאני מחכה לו. אבל את עדיין גאה מידי, מנסה להתחמק מזה -"אני.. אממ..." את מנסה, אני שוב סוטרת לפנים היפות והמאדימות שלך.
"קחי את הזמן זנזונת, בלי לגמגם".
את שוב חושבת, נאבקת בעצמך, אני אוהבת לראות את זה עלייך, את ההתפתלויות האלה, אני יכולה לשמוע מה את חושבת...
-"סליחה שאחרתי" את מבליעה את המילים.
"תנסי שוב, את יכולה יותר זנזונת" אני דוחקת אותך לפינה, שואפת להוציא ממך את המרב.
ושוב את מתפתלת תחתיי, מנסה להתרצן - מחייכת במבוכה - שוב מתרצנת... כמעט בורח לי חיוך לרגל המראה המשובב הזה. את יודעת מה אני רוצה שתגידי, את מתורגלת כבר.
הנה, את מתחילה להבין, להזכר מה המקום שלך.. -"אני... אני מצטערת שאחרתי ו.. אממ..." את שוב מתגמגמת אבל אני סבלנית אתך וממשיכה להקשיב, -"לא הגעתי רגועה, ו.. לא ממש התנהגתי כמו שצריך.. סליחה גברתי"
אני ממתינה עוד רגע וכשאת מביטה בי בסימני השאלה שלך אני עוזרת לך "ו?"
המוח שלך קודח ואחרי שניה את מחייכת כשאת נזכרת -"זה לא יקרה שוב" את אומרת בשיא החינניות שלך.
אני מרוצה, מחייכת אלייך, "ילדה טובה" אני מפטירה למול פרצופך ואז עוזבת את הסנטר שלך ומתרווחת לאחור.