האמת עירומה

מתוך סִפּוּרֵי מַר קויינר מאת ברטולט ברכט

אַהֲבָה אֶל מִי?

עַל הַשַּׂחְקָנִית צ' נֶאֱמַר שהתאבדה בִּגְלַל אַהֲבָה נכזבת. מַר קוינר אָמַר: הִיא התאבדה בִּגְלַל אַהֲבָתָהּ לְעַצְמָהּ. מִכָּל מָקוֹם אֵין סָפֵק שֶׁאֶת פְּלוֹנִי לֹא אָהֲבָה. כִּי אִלּוּ אָהֲבָה אוֹתוֹ בַּוַּדַּאי לֹא הָיְתָה מְעוֹלֶלֶת לוֹ זֹאת.
הָאַהֲבָה הִיא הַמִּשְׁאָלָה לָתֵת מַשֶּׁהוּ, לֹא לְקַבֵּל.
הָאַהֲבָה הִיא הָאֻמָּנוּת לְיַצֵּר מַשֶּׁהוּ בְּעֶזְרַת הכישורים שֶׁל הָאַחֵר.
לְשֵׁם כך זְקוּקִים לְכָבוֹד ולחיבה מִצִּדּוֹ שֶׁל הָאַחֵר. אֶת אֵלֶּה אֶפְשָׁר תָּמִיד לְהַשִּׂיג.
הַמִּשְׁאָלָה הַמֻּגְזֶמֶת לִהְיוֹת נֶאֱהָב אֵין לָהּ כִּמְעַט דָּבָר עִם אַהֲבָה אֲמִתִּית.
אַהֲבָה עצמית יֵשׁ בָּהּ תָּמִיד מַשֶּׁהוּ התאבדותי.
***

מַר קוינר הָלַךְ דֶּרֶךְ עֵמֶק וְהִנֵּה הִרְגִּישׁ פִּתְאֹם שֶׁרַגְלָיו הוֹלְכוֹת בְּתוֹךְ מַיִם.
וְאָז תפש שֶׁהָעֵמֶק שֶׁלּוֹ הוּא בְּעֶצֶם זְרוֹעַ שֶׁל יָם וְשֶׁשְּׁעַת הַגֵּאוֹת מִתְקָרֶבֶת.
מִיָּד נֶעֱמָד לְהַבִּיט סְבִיבוֹ וְלִמְצֹא סִירָה, וְכֹל זְמַן שֶׁקִּוָּה לִמְצֹא סִירָה הוֹסִיף לַעֲמֹד. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא נִרְאֲתָה כֹּל סִירָה, נוֹאָשׁ מִתִּקְוָתוֹ זוֹ וקיוה שֶׁהַמַּיִם לֹא יוֹסִיפוּ לגאוֹת. רַק כְּשֶׁהִגִּיעוּ לוֹ הַמַּיִם עַד הַסַּנְטֵר נוֹאָשׁ גַּם מִן הַתִּקְוָה הַזֹּאת וְשָׂחָה. הוּא תפש שֶׁהוּא עַצְמוֹ סִירָה.
***
כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב רַק עַל עַצְמוֹ, אֵין הוּא יָכֹל לְהַאֲמִין שֶׁהוּא עוֹשֶׂה טָעֻיּוֹת וְלָכֵן אֵין הוּא מִתְקַדֵּם. לָכֵן אָדָם צָרִיךְ לַחֲשֹׁב עַל הַלָּלוּ שֶׁיּוֹסִיפוּ לַעֲבֹד אַחֲרָיו. רַק כָּךְ הוּא מוֹנֵעַ שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִהְיֶה גָּמוּר.
***

מִישֶׁהוּ אָמַר למר קוינר: הַשּׁוֹפְטִים שֶׁלָּנוּ נִתָּנִים לשיחוד. עָנָה לוֹ מַר קוינר: לְמַרְבֶּה הַצַּעַר, אֲפִלּוּ אֵין זֶה כָּךְ. בסכומי עָתָק אִי אֶפְשָׁר לְשַׁחֵד אוֹתָם לְהוֹצִיא מִשְׁפָּט צֶדֶק.