היום הייתי ברוסיה, היה קר.
בכל העיר שלי ובטח גם שלכם אם אתם לא תלא-ביבים.
מקסימות ביצ'יות מדוגמות אחת אחת בסלון היופי הזה.
מגיעות לכבודה לבושות במיטב חלציהן (לא, לא טעות כתיב)
לא חייכניות. אין שירות מלבד נטו מזוקק של פדיקור ומניקור. כסף והבייתה.
לא תשתי קפה, תה, רעל, משהו. כלום שעתיים וחצי שגם כך עולות לי בבריאות הנפש.
מדברות לא בצעקות, במילות חיבה, ה-כ-ל בראסית!
בהתחלה כשצדה אותי האוזביקית מהמספרה הסמוכה, יפיפיה שבא לבכות, שמנמונת רכה וטעימה.
חלקה שטוב הלב שלה זולג מהעיניים על הלחיים ומשם לכתפיה ומשם לשיפולי בטנה ולתחת הגדול והמתוקי שלה. אז נשביתי בה, בקסמיה בתימותה ובאותנטיות שלה.
היא ליטפה אותי ושיחקה לי בשיער (לא, זה לא הולך לשם) וכה נהיינו חברות של פינוקי נשים, היא קנתה לי שוקולד רוזן (למות עליו), אני אמרתי תודה, חייכתי את שלי אבל יקדתי מהעיניים מולה. כי ככה זה בנות טובות וזיהינו אחת את השניה וכיף.
אז נחזור לזונות האלה (לא בגלל שהן רוסיות) שמדברות כל הזמן בראסית כל מילה שניה זה כמו תינוק בעריסה. הכל נגמר בחמודק"לה, זובקה"לה סאשקה"לה .. כאלה.
מה הן חושבות? לבוא לארץ ישראל לדבר בשפה זרה. מדינה בתוך מדינה.
אבל אני אוהבת חוצלארץ, נהנית להשתלב בכל מה שקשור ליורופה יש לי זיקה.
אז כשאני שם אני לפחות נהנית מהשקטושטה לי במחשבות ומחכה שטאנישקה תסיים ואז עוברת ללריס"קלה.. משלמת. לא משאירה טיפ, גם לא טיפטיפה ומבסוטה.
לעומת זאת בסלון יופי הקודם של הצבריות, מפלס הטירפין שלי בדם היה מאיץ מאחד למאה ב- 5 שניות.
מוסיקה גן חיות פול ווליום.. וצרחות של צ'חלות שמחזיקות מעצמן וסגורות על זה שהן נחזיקות את אלהים במחזיק המפתחות...
זה הולך ככה "דאאאאי כמה עלו לך המכנסיים.. שיחקת אותה אחותי" פתאם בלי הודעה מוקדמת "אמאאאא נגמרו לי המסטיקים" והכל בצרחות ואינטונציות שמעבירות בי גועל גדול.
אז מה עדיף? רוסיה.
אני בנ'דם של שקט שצורך שקט ומייצר שקט.
אני גם יודעת לייצר מהומות ושערוריות, אבל עם זיקה להומור ולאירופה הקלאסית בעיקר עם זיקה לסקס.
אז עכשיו, לפני הדלקת הנרות תמיד בשעות הקסם הקצובות, הבית נקי יש אכל טרי ויש בעיקר המון חמלה באויר ויש בלב שלי גרייס, אני ככה מפוייסת יותר 😄
קיץ אינידאני- מנופפת לקיץ לשלום ומצפה לאהבה חדשה 😉
שבת שלום
לפני 15 שנים. יום שישי, 4 בנובמבר 2011 בשעה 12:28