לפני 15 שנים. יום חמישי, 8 בדצמבר 2011 בשעה 9:54
יש לי מין הרגל כזה מגונה (מיני כמה) שכשאני עצובה ומפנימה את הפאוו'ל שקבלתי,
אני רוקדת עם עצמי לשירים שאני אוהבת. מורידה במשקל על הדרך, אבל בעיקר רוקדת
וסקסית אצל עצמי. מתגברת תחזוקה לנשיות שבי וככה... את העלבון אני שומרת בקופסת סאטן תכולה, קטנה, מינאטורית ומניחה את הדמעות שם, אחת אחת שלא תפרענה אחת לשניה. מניחה בצד ושוב! רוקדת יפה, ממש יפה ומזיינת בשבילו את הריקוד שלי, בחושניות מדודה 😉
"טרקטור" עשוי רקפות. זה מה שאני.