חברות שווה זהב
ככה סתם ביום של כלום,
כשברקע מלחמה, עבודה ושעמום,
מצאה היא זו האיתלולית
לפנק לי יופי של תכשיט...
והוא , בעצם.. "אלה" הזוגיים,
יפיפיות של כפכפיים,
משהו מזן נוצץ, עדין להתנוסס,
לא יותר מדי צועק
אלא יותר כמו,
איך נאמר..
זהב ויהלומים כמו תכשיט להתרפק
ככה שוזפת עיניה זו הנאווה,
שהיא לי נפש אהובה,
מפלרטטת עם חלונות הראווה
כשאופס'.. שוד ושבר...ואין בלמים ואין עצירה,
.זוג מלכותי משמיים אליה לפתע נגלה!
חיש מהר פסעה היא פנימה
וליבה ברון וגיל קדימה..,
בצהלולים ופיזוזים
אוה.. עם שלה החיוכים..
ניגשה אל הנעליים שילמה ברישרושים
ומיד פן תתפוס עצמה בלהבובים,
ובטרם תקנה עוד ועוד ברינונים,
צלצלו לה לאהובית, באזניה הפעמונים,
"אויש.. מגיע לה ל"זותי חברתי המבושמת"
להרגיש קצת יותר גברת"
נו.. חשבה לעצמה מרוצה ... זו מתנה בהחלט מגונדרת!
ובעוד שמש צהריים קופחת ויוקדת,
לא היססה זו הספיישל נהדרת,
להופיע אצלי במפתן הדלת,
ישבה לה ענוגה כמו מרגישה היא בביתה שלה,
ושואלת: את רוצה לראות עכשיו?, בתנאי שמטבע כסף באגורות
הינך לי משארת!
לא שאלתי , אולי עפעפתי, מחוייכת
"מאלו המטבעות (הבלחתי) יש לי המון לתפארת.."
הנחתי את התכשיט להתרפק לעקביי וראו זה נפלא
כאילו נפלו משמיים לרגליי,
חשתי עמוקות חיבה, אולי קצת מתביישת..
אך בתגובה מאוחרת, אני מודה.
אני אוהבת אותך ויודעת שאת יודעת...ש..
חברות יקרה מפז!
לא ניתן לה שתינו ללכת. אלא בצעדיי זהב!
[b]
לפני 20 שנים. יום רביעי, 26 ביולי 2006 בשעה 16:09