לפני 17 שנים. 22 בספטמבר 2006 בשעה 11:51
בכל פעם שה X בא לקחת את הכלבים אני נפגשת עם מלאך המוות.
הוא מתפרק ליידי האיש הזה, משתולל ונוהג באלימות רגשית ופיסית,
אני באה מטוב מציפה טוב, מנומסת, תרבותית, משדרת עידון והוא מביא בלי בושה התפרקות מהכלי
שלו. אני מרחמת עליו אבל בדקות אלה בוכה בשביל עצמי.
אני לא רוצה להכיל אותו. הוא רעיל! - כן, יש אנשים כאלה.
יעבור לי בעוד חצי שעה או שעה, תוד לאלהים האדירים שהנחו אותי להתרחק ממנו ולגרש אותו מחיי.
אבל הכלבים, המשמורת המשותפת, בכל מפגש כמעט זה גרוע.
לא משנה כמה רוך אני מביאה האדם מרשה לעצמו להציג את תחתית ביב השופכין מולי כאילו שאני אמא שלו או המטפלת שלו.
שיהיה בריא, שאני אשאר שמחה.
עצוב עכשיו. עוד מעט אעביר את זה.
חג שמח
