צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שושנה אדומה

פורקת מהלב
אחרי תקופה ארוכה ( 191 ) שלא כתבתי.
אחרי שחשבתי שמיציתי.
שנגמר.
שהצורך שלי להוציא את הכאב החוצה כבר לא קיים.
שקיבלתי את התשובות שרציתי.

מסתבר שזה לא ממש ככה.

ממש לא.
לפני 19 שנים. 15 בספטמבר 2005 בשעה 17:13

זה לא יעבור לעולם?
זה לא יגמר לעולם?
בכל פעם שאני חושבת שזהו,
שעבר לי,
שאני אחריו,
שכבר לא אכפת לי,
שאני מפרגנת להם,
שאני זוכרת רק את הטוב שהוא עשה למעני...

הכאב הזה,
השדים האלה,
כל מה שלא נותן לי מנוחה,
מילה מסויימת,
מקום מסויים,
ריח מסויים,
סיטואציה מסויימת...

וזה לא שאני לא מנסה להמנע מהדברים האלה ...

זה לא יגמר לעולם?

ראבאק,

כבר כמעט 8 חודשים שאנחנו לא יחד באופן רשמי.

כבר כמה שבועות שאנחנו לא מדברים בכלל.

ברוגז.

עד מתי?

פחדנית האושר​(לא בעסק) - כל כך מבינה אותך
מזדהה עם כל מילה
עוברת בדיוק את אותו דבר
וניראה לי שבחיים לא אתגבר
}{
לפני 19 שנים
Yosefus​(שולט) - שתיכן תתגברו.
עד מתי ? עד שתמצאו את המאסטר הבא.
כרגע זה נשמע קצת כמו מדע בדיוני, אבל זה יקרה
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י