שושנה אדומה

לפני לא מעט חודשים יצאת מכאן בפעם האחרונה.
מאז, ראיתי אותך פעם אחת בלבד. לכמה שניות.
זרקתי לך- תודה. והלכתי.

אני לא מוצאת מנוחה.
לא מאמינה שככה בחרת להפסיק את הקשר שלנו.
שאלה הדברים ששברו אותך. הגדול מכולם.
האיש שבשבילו הייתי מוכנה לעשות כמעט הכל.
האיש שבשבילו הייתי מוכנה לנסות הכל.

אני לא מאמינה שיכולת לעשות לי את זה.
ובשביל מה?
צעצוע?
ככה קראת לה.
בטח צעצוע.
למה להחזיק סמרטוט, כשאפשר לשחק עם צעצוע ?
מי ישפוט אותך?
מי ידון אותך לכף חובה?
הרי זה רק הגיוני.

אתה יודע מה הכי כואב לי עכשיו?
שאני לא יודעת מה מצבך.
שאני לא יודעת אם שיקרת לי או שבאמת הכל בסדר.
שאולי חס וחלילה קרה לך משהו, ואני אפילו לא יודעת.
ואין לי אף דרך לברר.
אף דרך!

אחרי הכל, עדיין דואגת לך יותר מאשר לי.
מזוכיסטית.

שהזמן יביא לי שלווה.
אמן.