שושנה אדומה

אני מוצאת את עצמי מקבלת הצעות לתמיכה מכל מי שבקשר איתי בימים האחרונים.
מי שרגיש מספיק (ורוב הסובבים אותי רגישים מספיק) יודע שמשהו עובר עלי.
אין לי דרך לספר להם מה באמת עובר עלי,
וזה לא שאני לא מנסה.

אני מוצאת את עצמי נכנסת לצ'ט
דומעת ללא הפסקה
ומפזרת חיוכים לכל עבר.
אף אחד לא צריך לדעת
וכולם צריכים לדעת.
המסכה הזו מספקת הסחת דעת בדרך כלל....

הלילה זה לא עזר.
עבר עלי יום קשה מדי.

מרגישה לבד בעולם הזה.
מרחמת על עצמי
ולא מאמינה שאי פעם אוכל לבטוח במישהו.

זה נראה נורא סופי.
נורא פטאלי.
מרחיקה את עצמי מכולם.
מרחיקה את כולם ממני.

לבד עדיף מאשר לבד עם לב שבור.

לא ?

מתי אהיה לבד?