שושנה אדומה

יש אנשים שנותנים לעצמם תאריכי יעד...

אם עד תאריך זה וזה לא יקרה דבר כזה וכזה....
אני אעשה כך וכך או אני אפסיק לעשות כך וכך...

אני מתה לתת לעצמי תאריך יעד.

משהו בסגנון:

אם עד תאריך איקס לא ימצא אותי אדון ראוי
(ראוי לפי ההגדרות שלי),
אצא מהנוכחות והקריאה בפורומים,
אפסיק להגיע למועדון,
אתרחק מהמפגשים עם הקהילה,
ואצא לי אל העולם הונילי.

אבל אני שונאת לא לעמוד במילה שלי.
ובכלל
אני מתנהלת לפי גחמות.
מה שנכון לי היום, לא נכון לי מחר...

שונאת לצאת בהצהרות...
ההצהרות האלה נלעגות בעיני -
כל האנשים שכותבים ביי ואחר כך נכנסים חזרה.
בשביל מה ?

ומצד שני,
אני באמת רוצה להיות בקשר עם מישהו דומיננטי.
לא אוכל להסתדר עם איש שלא שולט בעצמו, בעתידו, בחייו ומעוניין ומסוגל לקחת את האחריות הזו עלי גם.

להיות במצב של חוסר ודאות זה מעצבן ומייאש.

בכל פעם שפונה אלי מישהו עם התואר - "שולט" ליד הניק שלו
(אני בכלל לא מדברת על סאבים וסוויצ'ים),
יש מעין התרגשות כזאת.
תחושה של - "הפעם זה אולי זה"
אני כל כך זקוקה לזה, שאני משתדלת להתעלם מכל נורות האזהרה, לפחות בכמה השניות הראשונות.

אחר כך,
כשהוא מתגלה כבנאדם נחמד,
לא רק שכל נורות האזהרה הנורמליות מתחילות להבהב ולצרוח, אני מוסיפה עוד כמה משל עצמי, דמיוניות, העיקר להבריח אותו כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק.

שילך לפני שישבור משהו.

טוב לי לבד.

(רע לי לבד. רע לי עם הצעות לזיונים. רע לי עם הצעות לסשנים. רע לי ככה תלושה. רע לי.)