כמעט שנתיים הייתי בגלות , טוב נו לא ממש גלות אחרי הכל ווגאס לא כל כך רעה , אז מדוע בכל זאת התגעגעתי וכל כך רציתי לחזור ?! ועכשו כשאני פה כבר יותר מחודשיים קשה לי פה
פרט למשפחה וחבר או שניים אין לי מה לעשות כאן כל כך.
כל כך הרבה דילמות מצד אחד רוצה לעבור למרכז שם היה לי טוב ומצד שני כאן בצפון אני אחד הטובים במה שאני עושה ולמרות שעברו שנתיים עדיין זוכרים אותי ומשגעים אותי , נו מתי אתה חוזר לעבודה?? מתי אפשר טיפול?? כאן אני לא צריך להתייגע להשיג לקוחות ולהתרוצץ , כאן הכל ידוע והפרנסה בטוחה לגמרי אבל עדיין ת"א קורצת לי כל כך למרות הניכור והזרות
לקח לי חודשיים לצאת מהבועה הזו של לחזור לארץ וכבר מרגיש צורך לצאת שוב , מרגיש חסר מנוחה . נראה לי שבחודש הקרוב אטוס למרוקו (אומרים שמדהים שם..) ואז אפתח לי את הקליניקה שלי .
כל כך רציתי לחזור הבייתה וכל כך רצו שאשאר ופתאום אני כאן ולא בטוח שרוצה להישאר -נהייה לי סלט בראש חח.
זה מזכיר לי בדיחה ישנה פעם ערפאת הגיע לרופא ואמר לו דוקטור יש לי שילשול בראש, הרופא : למה יא ראיס מה קרה ?? וערפאת ענה : יש לי מלא רעיונות אבל הכל חרא ...
ככה בערך מרגיש כרגע חחח אני יודע שאסור לי למהר בהחלטות שלי עד שהכל יתבהר לי יותר.
הכרתי הרבה אנשים חלקם טובים וחלקם טובים יותר , למדתי המון נהנתי לא פחות וגם קצת נכוותי . כמה חודשים לפני שחזרתי החלטתי שני צריך קעקוע חדש מווגאס שיזכיר לי את כל מה שהיה לי שם -ויצא משהוא מיוחד..
רצתי בלי סוף, חגגתי בכיתי בלב , השתוללתי כמו ילד בן 20 , התפרעתי כמו מטורף ואפילו הרגשתי מלך לסופשבוע כשלקחתי את הסוויטה הכי מפוארת בווגאס לסופ"ש- תמיד רציתי לדעת איך זה , ואם לומר את האמת זה לא ממש מלהיב. הימרתי שתיתי התאמנתי ואפילו התאהבתי אבל זה נגמר..
איזה מוזר זה -אתה כל כך מהר מתמכר לחומרניות לסקס והימורים, רוצה עוד ועוד יותר ממה שיש לך וכאשר הגעתי לכל מה שלא חלמתי זה הלהיב אותי רק לכמה ימים וזהו. מה קורה פה ?? אז מה באמת אני מחפש? שנים שרציתי לקנות לעצמי שעון טוב (חולשה שלי) ואפילו נשארתי חצי שנה נוספת ממה שתכננתי כדי לקבל בונוס -שעון בחצי מחיר מהחברה בתנאי שאשאר עוד ואחרי שקניתי את השעון שכל כך רציתי אחרי שבוע עברה ההתלהבות ..
נראה לי שבסוף אזרוק אותו חח , העיקר שהשגתי..
עכשו אני בארץ ובכלל רוצה לטוס לגואה בדצמבר .. להרגע לחזור לפשטות . טיילתי המון בעולם , והמסקנה שאני מגיע אליה שהכי הכי נהנתי היה בהודו .. אתה יכול לראות שם אנשים שכל מה שיש להם זה הבגדים שעליהם ואולי עוד קצת כסף לשתי ארוחות ויש להם יותר שמחה בלב ויותר אור בעיניים מלכל אחד אחר. כל הפאר והכסף ומה שמסביב לא משתוים לרוגע והנחת שהודו נתנה לי. וכאן בארץ כדי לחיות בשלום אתה צריך להיות מוכן למלחמה .. מבאס קצת אבל לזה מתרגלים מהר מאוד .
יש לי המון חויות משם שכרגע לא ממש יודע איך להתחיל לכתוב אותם אבל התחלתי אז אני מאמין שזה כבר יבוא.
כמעט שכחתי למרות שלא מעורה כלל בקהילה התגעגעתי ל"כלוב" ונראה לי שבקרוב אצא לאיזו מסיבה של הקהילה ,
לפני 14 שנים. 19 ביוני 2010 בשעה 10:56
