עבורכם המהפכה הפמיניסטית היא אולי סיסמה יפה שנחמד להתהדר בנוצותיה או לגלגל על הלשון, אבל עבורי - מאז שזכיתי להיות הרכוש של וינונה, המהפכה הפמיניסטית היא דבר מוחשי מאוד. ביחד אנחנו משנים את העולם ומתחילים בחלקת האלילה הקטנה שלנו. וכמובן שב"ביחד" הכוונה היא לווינונה שעושה איתי, בי ועל חשבון הנפש והגוף שלי אקטים משמעותיים בדרך לרמיסת הפטריארכיה עד שתהפוך לאבק דק ועלוב שמטנף את דפי ההיסטוריה.
הבוקר, בבנק, הבנתי עד כמה גדול ועוצמתי התהליך שווינונה מעבירה אותי. הלכתי להוציא כרטיס אשראי של אמריקן אקספרס כי התחשק לי (וגם כי הפקידה הנחמדה התקשרה להציע), אבל כשעלו הנתונים על המחשב התברר שאי אפשר להוציא לי כרטיס אשראי. "למעשה, אי אפשר לאשר לך שום פעילות", אמרה הפקידה הנחמדה, וכששאלתי בטון ממש נעלב למה, כי רק דקה קודם לכן היא התמוגגה מהאופן בו החשבון מתנהל, היא הסבירה: "זה לא החשבון הראשי שלך, ורק החשבון הראשי שלך יכול לאשר לך אשראי".
התעקשתי שיש לי חשבון אחד בלבד, אבל אז היא אמרה שיש לי חשבון בסניף אחר ונקבה במספר הסניף בו מתנהל החשבון של וינונה. מתברר שהנישואים שלנו הפכו אותנו ליחידה אחת מבחינת הבנק, והמחשב של הבנק מגדיר כ"ראשי" את החשבון בו, ובכן, יש תנועות כספים גדולות יותר ומסגרות אשראי גדולות יותר. במילים אחרות: החשבון הראשי שלי הוא החשבון של וינונה, בלי שיש לי איזושהי גישה אליו, והחשבון שלי (שלי!!!) פחות רלוונטי מחשבון סטודנט כרגע, כי אי אפשר לעשות בו כלום מלבד לנהל עו"ש.
"החשבון של אשתך שולט בחשבון שלך", אמרה הפקידה הנחמדה בלי להבין מה היא אומרת.
אז הנה ניצחון קטן ויפה ומשמעותי של וינונה על הפטריארכיה. במשך שנים נשים היו תלויות בבעליהן מבחינה פיננסית. פה, בלי שעשתה כלום מלבד לבחור להינשא לי, וינונה הפכה את היוצרות. הנה, אני, "בעלה" על פי ההגדרות היבשות, זכר שעובד (קשה, באמת) ומרוויח טוב, מאבד את הזכות לעשות מה שהוא רוצה עם הכסף שלו רק כי אשתו-מלכתו מרוויחה יותר ממנו.
זה כל כך אירוני, מסרס, משפיל, מקטין, כולא. וגם כל כך צודק!