שעת לילה

אודם אדום

וחצאית

כזאת שמסתירה אך ורק מחצית.

עינטוזים שנועדו אותך לבלבל 

כדי שתסיט מבט לאן שאין להסתכל.

ושתדע,

אלו דברים שתכננתי מראש, בקפידה

כמו לבחור בגדים לילה לפני ולהניח בצד המיטה.

אין סיכוי שלא הבחנת, אין סיכוי שלא הבנת.

זה בשבילך.

ומה שמתחת לבגדים שלי קורא.

לך.

פעם הבאה שנפגש אתה הולך לקשור אותי.

אחרי שאתחצף הרבה, אחרי טיזינג כל יום, אחרי שאתחנן שתספר לי מה תעשה.

אחרי כל זה אנחנו נפגש ותקשור אותי. קשרים כאלה שלא הכרתי כי אף פעם לא נקשרתי באמת.

החוסר אונים הזה יהפוך אותי לכל כך מאושרת ואתה יודע את זה, אז אתה תהדק את הקשירות ופשוט תשאיר אותי ככה לכמה זמן, להתרשמות מסויימת או עד שאתחנן ליחס.

אני אתחנן ליחס.

אז אתה תתקרב ותלטף אותי, תעשה לי נעים לאורך הגב והגוף שלי יגלוש איתך, יתקמר לצעדי היד שלך על גופי עד שתגיע לישבני.

אני אבהל קצת.

אחכה שתפליק בי על כל ההתחצפויות ותחזיר לי על כל הטיזינג, אולי תלחש לי באוזן שאני אפילו לא יודעת מה מצפה לי. כשאני קשורה ככה.

אני אהיה רטובה.

מוכנה לכל מה שתפיל עלי אבל לא מוכנה לכלום ותחושה שכזאת תמלא אותי בחרמנות ויראה.

יראה מפני הלא נודע וחרמנות עזה מפני האמת המרה שאני אוהבת נורא.

אני לא חוצפנית. אני בוחנת אותך.

אני בוחנת את התגובות שלך.

אני רוצה לדעת מה יקרה אם אתה תעשה שחור ואני אגיד לבן.

כי אתה תעשה משהו, זה בטוח אבל אני רוצה לדעת מה.

כי בוא נודה, אני לא ילדה טובה.

ילדות טובות מקבלות נשיקות נעימות

ואני רוצה את מכות חמות.

אני רוצה הרבה.

אני רוצה שתעשה לי הכל ההפך ממה שאני מבקשת ושגם תעשה בדיוק את מה שאני אוהבת.

אתה צריך לקרא אותי, לדפדף בתוכן עיניינים ולהבין שאין זה רק להבין,

אלא גם ללמוד שפה חדשה.

אני לא רואה מבעד לכיסוי העיניים.

בקושי שומעת, בקושי יודעת

אני גם קשורה ובקושי נוגעת, בריצפה,

היא כה קרה.

ואני קפואה, כבולה, חסרת אונים

אני רוצה אותך. היכן אתה?

והיכן אני?

האם כשאני מדברת לעצמי אתה שומע אותי?

מסתכל ומקשיב, מלטף ותמיד מכאיב.

אך כשאני שותקת?

ממש שותקת.

כשאני רק חושבת, לא גונחת או נוהמת, לא אומרת

כשאני הופכת לחידה נסתרת.

האם אז אני הכי מרתקת?