לפני 8 שנים. יום שני, 27 בנובמבר 2017 בשעה 12:37
אני לא רואה מבעד לכיסוי העיניים.
בקושי שומעת, בקושי יודעת
אני גם קשורה ובקושי נוגעת, בריצפה,
היא כה קרה.
ואני קפואה, כבולה, חסרת אונים
אני רוצה אותך. היכן אתה?
והיכן אני?
האם כשאני מדברת לעצמי אתה שומע אותי?
מסתכל ומקשיב, מלטף ותמיד מכאיב.
אך כשאני שותקת?
ממש שותקת.
כשאני רק חושבת, לא גונחת או נוהמת, לא אומרת
כשאני הופכת לחידה נסתרת.
האם אז אני הכי מרתקת?