שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שעת לילה

אני אוהבת את זה כשחשוך. כשלא רק שהאורות והצבעים משתנים, אלא גם אני.
© כל הזכויות שמורות לL A I L A
לפני שבועיים. 26 ביוני 2020, 0:56

קשה לי להבין לגמרי לבד
איך אני אמורה למצא את האחד
אולי אלו בעצם סיפורי אגדות מן העבר
שאין להן זמן וגם לא הגיון
וגם לא את יום המחר

סיפורי פנטזיה על גבר שיציל נערה ממצוקה
ויקח אותה אל ביתו היפה בארץ רחוקה
מכל מיני אכזבות ובעיות שתשאיר מאחור
כל מיני דברים שמעכשיו לא תצטרך לזכור
כל מיני כלים שלא תצטרך לשבור

ואם אלו אגדות ובאמת אני הכל
הנסיכה והסוס והאביר הגדול
לאיפה אציל את עצמי אם אין שום ממלכה?
כשאמא הצילה את עצמה לאן היא ברחה?

לפני 3 שבועות. 19 ביוני 2020, 22:50

היה מדהים

כל כך מודה על כך שיש לי חברים קרובים כל כך ומדהימים.

 

 

לפני 3 שבועות. 17 ביוני 2020, 12:13

האם אני בדאון? כן.

האם אני אתן לזה להשתלט? לא.

 

יאללה קולולו גדלתי בשנה

לפני חודשיים. 28 באפר׳ 2020, 19:54

אני גרה לבד. תקופה הקורונה. אפשר לדמיין.

למען האמת, שזה בעיקר מה שאני עושה.

מפנטזת.

ופינטזתי שתשבור אותי.

פינטזתי על הפחד המחרמן שלפעמים משתק אותי

אבל לפעמים גורם לי לעשות דברים משוגעים

לברוח ולחכות לקץ שבו תמצא אותי

ותשבור.

אני לא אוהבת להשבר. לא בגלל שזה כואב.

פשוט,

תמיד חשבתי על מה שיוצא החוצה.

הרי אני כלי.

להמון רגשות בגוונים שונים.

ואם תשבור אותי הרי, הם יצאו מן הסדקים.

והם נשפכים כמו חול

לכל הכיוונים

הלוואי ואבכה ואז החול יהפוך לבוץ ויצא לאט יותר.

 

 

לפני חודשיים. 23 באפר׳ 2020, 22:23

כשאני חרמנית

אני לא מרוכזת

אני רוצה אותך קשה

אני רוצה אותך בתוכי

אני רוצה שתכאיב לי

אני רוצה שתשפיל

שתגמור

שתגמיר

שתיצור

לי מפלצת

אוכלת

כל

אני אלוהים

אני כל יכול-

אה...אה אה!

וכשאני גומרת

המחשבה מתבהרת

ושוב מאוננת

ושוב מתבהרת

ושוב מפוקסת

בדרך כלל גם נעלמת.

מבולבלת מכל הדברים שרציתי

כשרציתי.

מרגישה מגוכחת

אבל האמת, שהפעם אני רוצה יותר מכל להיות השפחה המלוכלכת שלך.

 

 

לפני חודשיים. 21 באפר׳ 2020, 21:21

פתיחות מפוחדת

זה לשחות בשלווה

סביב אש מתפרצת.

לפתוח רגליים

לפקוח עיניים

לפתוח דלתות

שהיו סגורות בינתיים.

פתיחות מפותחת

זה כשאני סומכת עליך

שתפתח לי את התחת.

שתפרוץ מחסומים

שתפתח מיקומים

שתפתח נושאים

שהיו סגורים שנים.

ופתיחות נכונה

זה כשאני מוכנה

לעשות

את כל הדברים שרציתי 

לעשות

ובכל זאת, אחשוב עליהם עוד קצת.

 

 

 

 

 

לפני 5 חודשים. 26 בינו׳ 2020, 5:44

הייתי חולה מיום שלישי, בסדר.

מפספסת את כל הכיף שבעולם והולכת לאמא, מטפלת בעצמי כמו שצריך, שותה את כל התה שבעולם, אקמול צינון, הכל כמו שצריך. בטוחה שזהו, אני רגל אחת בחוץ.

חוזרת לדירה, הכל סבבה. הגרון עדיין כואב ולוקחת יום חופש נוסף מהעבודה ליתר ביטחון.

מניחה את הראש על הכרית וצצים כאבי אוזן של הלייף. כאילו, באמת????

 

קיצר, צריכה בדחיפות משככי כאבים לוריד.

לפני 5 חודשים. 17 בינו׳ 2020, 0:20

את המכשפה טובה.

והשדים שבראש לא מבינים את זה, נולדת להפיץ טוב, להביט בעיניים גדולות על העולם ולהכנס ללבבות אנשים.

את מכשפה טובה.

והם ניזונים בכלל ממאגיה שחורה. מהשקרים הכואבים וממכשפות טובות.

ואת מכשפה טובה.

והם העלו אותך על המוקד, והלהבה שורפת והפחד צורב והחרדה צורחת.

ואת,שוכחת.

שמחר בבוקר,

את תיוולדי שוב מן העפר.

 

*מוקדש למישהי יקרה לליבי. 

בנימה זאת, הדירה מתחילה להרגיש יותר ויותר כמו בית ואני מתחילה להרגיש שיש סיכוי שאוכל להפוך אותה לארמון שאני רוצה.

לפני 5 חודשים. 15 בינו׳ 2020, 4:34

עברתי היום לדירה החדשה, קצת פחות אופטימית בנוגע לזה האמת.

זאת היתה מאורת רווקים מזוהמת ומגעילה לפני שבאתי וזה הזוי כמה היה קשה לנקות דירת חדר. 

הייתי אמורה להעביר את כל החפצים עם החבר הכי טוב שלי אבל הוא נרדם ואני תקועה בלי בגדים, בלי מצעים ובלי שמיכה ואני באמת שונאת להתמסכן אבל כאילו, באמת שאני מרגישה די זבלית כרגע.

אז אני חוששת, קר לי ואני הכי לבד שיש, מכל בחינה.

לילה ראשון פה. מעבר ראשון מהבית של אמא ואני לא יודעת איך להפוך את המקום הזה ממבצר נטוש לארמון הביתי שלי.

 

לפני 5 חודשים. 11 בינו׳ 2020, 23:14

ימים כאלה שבהם אני מוכנה להקשיב רק לגוף שלי.

הישרדות.

אז אני מקשיבה לקצב הלב, אני משחררת את עצמי למען יצר יותר קדום ואישכשהו, זה הגיוני לחלוטין.

באתי בהתחלה לרשום שזה היה יום קשה וכמה הכל מתפרק או התפרק לפחות אבל זהו, שלא. החיים פשוט קורים וצצות בעיות קושי הוא חלק בלתי נפרד וכמעט באלי לאחל, שלא יעבור לעולם.

תוכנתנו ככה;

להיות תחת לחץ

כדי שבסוף נוכל לנשום.

 

 

*תוצר מוזר אחרי קצת תרפיה באומנות עם עצמי