אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שעת לילה

אני אוהבת את זה כשחשוך. כשלא רק שהאורות והצבעים משתנים, אלא גם אני.
© כל הזכויות שמורות לL A I L A
לפני 4 ימים. חמישי, 5 בדצמבר 2019, בשעה 00:03

דמיינתי את עצמי הילדה שלך-
הקטנה שלך, היפה שלך
מבקש ממני לגמור בשבילך וכל שניה עם המחשבה הזאת מרטיבה אותי יותר ויותר וגל החרמנות נהיה אינסופי.

אני דמיינתי את עצמי על הברכיים, מסתכלת עליך מלמטה ביראה שרק ילדונת יכולה להסתכל על הדאדי שלה

ככה. נצמדת אל הרגל שלך ותופסת בשוליי החולצה שלך.

אני דמיינתי את עצמי קוראת לך "דאדי" כשלאף אחד אחר אני לא מסוגלת לקרא ככה
דאדי. דאדי. דאדי.
אני יכולה לגעת בעצמי דאדי?
אני יכולה לגמור דאדי? בבקשה?
אתה מרשה לי דאדי???? נו בבקשה! 

זה מחרמן אותי שאני צריכה לבקש אישור, שאתה יכול לדאוג לי דאדי, אבל באישור שלך.
שתוכל להשתמש בי, כי אני אהיה שלך.
שעם כמה שאתה חמוד, יום אחד אתה תכעס כי הייתי ילדה רעה ואני אקבל על כך בהתאם.
מה שתגיד דאדי, מגיע לי.

וכשיום אחד, כשתחזור עייף אתה תתן לי לחלוץ לך את הנעליים, יהיה קר אבל אני אהיה בקושי לבושה ואתה רק תרצה להניח עלי רגליים.

איך זה מרגיש להשתמש בי דאדי?
אני טובה מספיק?

ואתה תחבק אותי ותשים עלי שמיכה מחממת, תשכיב אותי לישון ותתן לי נשיקה במצח. כי זה מי שאתה.

 

 

 

*מוקדש לדאדי מיוחד.

לפני 4 שבועות. שני, 11 בנובמבר 2019, בשעה 12:05

מרגישה שטחנו אותי חזק,

כל הגוף כואב בקטע הזוי,

סימנים חמודים בצבעים יפים

ואני יודעת שרק התחלנו....

 

סתם, לא באמת. עבדתי אתמול 11 שעות פשוט.

 

 

 

 

 

לפני חודש. רביעי, 6 בנובמבר 2019, בשעה 23:26

הכלוב מורכב מהרצוי והמצוי.

מקום אנונימי בצבעי שחור-אדום שנותן תחושה חמימה של חטא ופנטזיות אפלות וכולנו נשאבים לשם. נכנסים בפעם הראשונה וטובעים תחת המגוון הרחב שהכלוב יכול להציע לנו וככל שהזמן עובר אנחנו מבינים מה אנחנו רוצים ומה אנחנו לא וכאן אנחנו מגיעים לרצוי והמצוי.

כל מי שכאן זקוק למשהו. אחד לכאב, השניה לדאדי. דברים כאלה. כל אחד רוצה משהו והמצוי הוא מה שמקשה עלינו. המגוון רחב והחיפושים אחרי בנאדם שהוא גם נאה, גם שולט, גם נחמד, יש כימיה, הוא בגיל המתאים, ועוד לוודא שהוא גם רוצה אותך חזרה, כל החיפושים אחר האדם הזה הוא כמו לחפש מחט בערימת שחת או במקרה שלנו, אנחנו לא רוצים להתפשר, אתם יכולים גם לומר שזה פשוט הרבה יותר מורכב מזה. אני לא יודעת מה היתה הסיבה שעשיתי את הבחירות שלי בכלוב. עשיתי המון טעויות, נפלתי לבורות הכי עמוקים ובתור נערה צעירה בת 18 אני לא חושבת שזאת היתה הדרך הכי סימפתית למצא שולט ומאז אני לא מצליחה להתפשר מהמניעים הכי פגיעים שיש. אולי כולם מגיעים לשלב הזה מתישהו. בבדסמ, מחוץ לבדסמ. 

אולי ואולי ואולי.

מלא אולי. אז פניתי לחברה מהכלוב והחלטתי לשאול את דעתה בנושא; השיחה לא היתה ארוכה ממש אבל היה משפט שהיא אמרה שלכד את הקשב שלי: "בכלוב לפעמים זה כמו להיות תמיד עם פנטזיה לא ממומשת." כן. כשאני חושבת על זה, אנחנו תמיד רוצים את כל היד. מנסים משהו חדש ואז רוצים יותר מזה, תמיד משתפרים, תמיד מתחדשים, תמיד משתעממים. אנחנו אנשים של גירויים וסיפוקים והפנטזיות לא נגמרות וחלק מאיתנו תמיד ברדיפה אחרי מה שיותר טוב. אני רוצה לומר לעצמי שזאת הבעיה בכלוב, אבל למען האמת זה תמיד מתחיל בנו. כולכם מכירים לפחות מישהו/י אחד/ת שמצאו כאן משהו טוב, שמספק אותם אז תכלס? יכול להיות שכל מה שאמרתי בכלל לא קשור?

 

לפני חודש. שני, 28 באוקטובר 2019, בשעה 15:43

הזרם שוטף את הגוף במקלחת

כשאני הכי לבד שם, אני שוב שוכחת.

אני בורחת, צורחת  בשקט-בשקט.

אלמלא האיפוק, הייתי מפלצת.

 

אני לא עושה דברים בכוונה

הם קורים, אני ממצמצת, עוברת שנה.

עוד מקלחת, שוב בורחת. נשטוף את הכל

יש לי מספיק תירוצים, לא צריך לשאול.

 

החרמנות משתקת כשאת יודעת לחשוב

זה טיפה משוגע כשאין לך זמן לאהוב.

את מסבירה לכולם, אבל רק במקלחת

במציאות המילים נשטפות ואת נאנחת.

 

לפני חודש. שישי, 25 באוקטובר 2019, בשעה 17:24

But she did reise a korky slut 

👽

 

שבת שלום לכולם 🖤

 

 

לפני חודש. חמישי, 24 באוקטובר 2019, בשעה 17:55

לא. זה פוסט רציני לגמרי.

באמת שכן. אני רוצה לספר מה אני רוצה אבל כל מילה שנכתבת מבעירה אותי למטה וגל חום משתק אותי. אז אני נאנחת...

לא. זה פוסט רציני לגמרי. באמת, הכי רציני שלי. יצא לי לחשוב הרבה זמן, לא תגידו שבוע, חודש- אלא יותר משנה על מה שאני רוצה.

זה התחיל בכלום, לא רציתי כלום. אפילו לא נשיקה. כשאני חושבת על זה ללמוד לומר לא היה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי, למדתי להשתחרר מהרצון לרצות אחרים והתחלתי ללמוד לרצות את עצמי. מה אפשר לומר? כשאני אומרת לא לאחרים, אני אומרת כן לעצמי. למדתי להרגיש בנוח תחת העור שנולדתי לתוכו, למדתי להביט בעצמי ולבחור מי אני בלי לשאול אחרים מה הם חושבים. 

בקיצור, אמרתי הרבה ''לא'' בשנה האחרונה, משם, הצלחתי להתחיל לומר בשלבים מה כן. קצת כן פה וקצת כן שם ולאט לאט מהחורבות של המיניות שלי נוצרה ''לילה'' החדשה, או הישנה? המחודשת? הברורה יותר? אני מבינה דברים עכשיו, אני בוגרת! חח. אבל ברצינות שניה, אני באמת מבינה יותר דברים עכשיו. היו כל כך הרבה דברים שביטלתי בנוגע למיניות ולנטייה הבדסמית, בעיקר מתוך שנאה עצמית וחוסר הבנה מוחלטת של מה זה אומר כי מה זה בכלל אומר? עזבו, מה זה אומר בשבילי? ושוב גל חום ושוב נאנחת...

כן, מה אני אעשה? זה מסמל את כל החסכים והם גורמים לי להרגיש שהכל בוער מבפנים, על אש קטנה, גלים של צמרמורת. אני לוקחת דברים לאט, גם את הפוסט הזה...

אני מניחה שאת התשוקות והרצונות שלי אשמור לפוסט הבא, כי כבר חם לי מידי. 🖤

 

לפני חודש. שבת, 19 באוקטובר 2019, בשעה 23:49

המון שואלים אותי, למה דווקא "לילה"?

אפשר לומר הרבה דברים; זה שם שיושב אצלי בראש כבר שנים ונבחר באופן מאוד אסוציאטיבי לכינוי שלי בכלוב.

כמו שאנשים אוהבים מוסיקה מסוימת או תיאור מסוים, אני אוהבת את הלילה. כנראה בגלל שסוף-סוף שקט ואפשר לחשוב, להינות מהחושך ומעצמי. לילה מסמל אצלי גם חוסר שינה ועצבות, מחשבות טורדניות, בדידות. הלילה בשביל הוא הנקודה בה המציאות פוגשת אותי לבד, בלי בני אדם, בלי רעשים, בלי צבעים. 

מספיק חשוך כדי שיהיה אפשר לדמיין ופתאום יש שם לשדים אבל גם לעצמי. אז בצורה מסוימת זה היה השם הכי הגיוני כי הוא אומר כל כך הרבה דברים. הוא מציג דברים בצורה צלולה וכנה ומצד שני משאיר אותך לפעמים לשחות עמוק בלי תשובה אמיתית. 

 

 

מי שמכיר את הבלוג שלי יודע שאני כותבת בעיקר שירה ולא נוטה לדבר על דברים כאלה, מאוד שמחתי לשתף אתכם 🖤

לפני 5 חודשים. ראשון, 30 ביוני 2019, בשעה 18:41

לבגדים.

מאז שנגמר הדחף לגברים,

הדברים שקל לאהוב הם שלי.

התמכרות חדשה,

אני מתקשה

לוותר על סיפוק מיידי.

התמכרות ישנה,

אני משתנה

כשאתה לא ישן לידי.

לפני 5 חודשים. שבת, 29 ביוני 2019, בשעה 03:33

כתבתי שיר חדש בחמישי והספקתי להלחין אותו, לשכתב ולערוך על הקיובייס(תוכנת מוסיקה) ואפילו להקליט סקיצת שירה. 

קיצר, נחמד לי וגאה בעצמי :)

לפני 5 חודשים. חמישי, 27 ביוני 2019, בשעה 21:49

אני מרגישה את אור השמש על הפרצוף שלי, חודרת פנימה מבעד לכיסוי עיניים שחור ואני יודעת כמו שאני זוכרת בדיוק איך החדר היה נראה משם. רוך קיץ שטף הכל וידעתי את זה, הרגשתי הכל דרך קרני השמש. אני זוכרת גם את הקרניים שלך. אתה לא שייך לחדר היפה הזה, אני יודעת כי רגשתי בגן עדן. 

יעברו דקות ספורות והינה, הרסת הכל. אתה מוכשר בזה, כמו ילד שמשחק באוכל שלו.