שעת לילה

אני גרה לבד. תקופה הקורונה. אפשר לדמיין.

למען האמת, שזה בעיקר מה שאני עושה.

מפנטזת.

ופינטזתי שתשבור אותי.

פינטזתי על הפחד המחרמן שלפעמים משתק אותי

אבל לפעמים גורם לי לעשות דברים משוגעים

לברוח ולחכות לקץ שבו תמצא אותי

ותשבור.

אני לא אוהבת להשבר. לא בגלל שזה כואב.

פשוט,

תמיד חשבתי על מה שיוצא החוצה.

הרי אני כלי.

להמון רגשות בגוונים שונים.

ואם תשבור אותי הרי, הם יצאו מן הסדקים.

והם נשפכים כמו חול

לכל הכיוונים

הלוואי ואבכה ואז החול יהפוך לבוץ ויצא לאט יותר.