שעת לילה

משום מה אני מרגישה לא טוב היום. בלי סיבה.

אני מרגישה מוצפת עד אפס מקום, קופסת פלסטיק זולה. מנסה לא לקרוס מלחץ המים, לא יכולה לזוז, אסור להזיז אותה. תנועה אחת והכל פשוט ישפך ממנה.

ואין באמת סיבה, לא אחת אמיתית. והראש, הראש לא צריך אמת בשביל להטיף. להחטיף. הראש שלי רק צריך מינון קטן לא נכון של דופמין בשביל לגרום לי להאמין שהכל לא טוב. 

זה עוזר להבין, שיש דברים שאין לי עליהם שליטה. אז אני כותבת. אני שותקת, צורחת, כועסת, משותקת על הספה כי לפעמים, לשבת על הספה זה כל מה שיש. 

זה עוזר להבין, שיש דברים שיש לי עליהם שליטה. אז אני כותבת. אני אומרת, בוכה, צוחקת, גודלת על הספה כי לפעמים, לעזור לעצמנו זה כל מה שיש.