צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Another day - another dollar

לפני 4 שנים. 19 ביוני 2020 בשעה 20:45

אומרים שעבור כל אחד מאיתנו הפרשנות של המציאות, של החיים, של אירוע מסויים - היא המציאות מבחינתינו.

כל מילה שנאמרת אלינו ועלינו, כל סיטואציה שאנחנו נמצאים בתוכה, עוברת אצלינו במוח פרשנות רש"י, אנחנו משפריצים עליה את כל התת מודע  והשריטות שלנו - והעיסה שיוצאת בצד השני היא המציאות שלנו כמו שאנחנו תופסים אותה.

מה שאומר שעבור כל בן אדם המציאות היא אחרת. אז מה זה אומר בעצם? שיש פה אינסוף מציאויות שחיות במקביל? ממש כמו התאוריות על ייקומים מקבילים? 

האם בכל זאת יש מציאות אחת, אמיתית וחסרת יכולת הפרכה שכולנו מקרקרים סביבה ורק חלקינו באמת נוגעים בה?

רוב האנשים חושבים שהמציאות שלהם היא האמיתית ומוכנים להגן עליה , ע"ע קנאים, מלחמות ובאופן כללי כל החרא שהולך בעולם הזה.

ואם מסתכלים על זה במיקרו - כל וויכוח בין בני אדם נובע הרבה פעמים כי כל אחד חיי במציאות אחרת, התנגשות של מציאויות. כמו 2 חייזרים שכל אחד מגיע מגלקסיה אחרת.

 

זה למה כל כך קשה להגיע להחלטות בין הרבה אנשים במקרים רבים. במיוחד במדינה כמו שלנו שמורכבת מתרבויות ומציאויות שהגיעו מכל העולם. כל אחד עם עולם האסוציאציות שלו, התרבות שלו, תרבות הוויכוח שלו וכו וכו.

מה אני בעצם מנסה להגיד?

לא יודע, אבל זו נקודה למחשבה בכל פעם שתפגשו בן אדם אחר ויותר חשוב - כל פעם שתרגישו צורך עז להיות שיפוטי כלפי בן אדם אחר.

 

טוב, הכבדתי....Take it easy :-)

 

 

לפני 4 שנים. 1 ביוני 2020 בשעה 7:41

המשפט הזה מלווה אותי ברוב החיים הבוגרים שלי. הוא אפילו סוג של מוטו לחיים מבחינתי.

שהייתי נער טחנתי את כל ספרי המדע הפופולרי: תורת הכאוס, תאורייות מיתרים, הגן האנוכי, אבולוציה, ביולוגיה וכל מה שעזר לי להבין איך דברים עובדים. מעל זה נמצאת העובדה שאני אוהב לחקור כל דבר ולהבין איך ולמה. והנה לכם מתכון לחיים רציונאליים עד כאב.

לאפקט הזה יש 2 צדדים:
מצד אחד - שוב דבר לא באמת חשוב מבחינתי , הכל נכנס לפרופורציה. הדבר עזר לי להתמודד עם קשיים שונים ומשונים, עם פרוייקטי ענק, עם משברים נפשיים קטנים שהיו פה ושם - הכל מתגמד, הכל חרטא, אנחנו בסך הכל פאקינג גרגיר אבק זמני, יריקה בטיים ליין של הייקום, שום דבר שקורה פה לא באמת משנה. אנחנו בסך הכל ערימת תאים עם חוקיות שכל התפקיד שלה הוא לשרוד ולהשתכפל, ללא מטרה אמיתית נראית לעין.
 (מחשבה שיכולה לגרום לאנשים מסויימים לאבד את זה....או לחזור בתשובה)
ואם להיות קיצוני - גם מוות לא מרגש אותי - אנחנו מוקפים במוות, בכל צעד שאנחנו צועדים ברחוב אנחנו הורגים אלפי ייצורים זעירים מתחת לרגליים שלנו, כל היום מתים אנשים סביבנו ומתישהו זה גם יגיע אלינו ולסובבים אותנו. כן , זה עצוב, אבל זה הפאקינג חיים.

מצד שני - קשה לי להנות מהדברים הקטנים, קחו אותי למסעדת 18 כוכבי משלין או תנו לי פיתה עם שוקולד השחר - אני אהנה מהם אותו דבר בדיוק,  ואולי אפילו אהנה יותר מהפיתה,  כי מבחינתי יש קסם בלהנות מהדברים הפשוטים.
שימו אותי במלון 24 כוכבים עם משרתים שחופנים לי את הביצים בכל מקום שאלך, או שימו אותי בגסט האוס מטונף עם 20 איש בחדר ושירותים משותפים - אני אהנה יותר בגסט האוס - כי שם יהיו לי אינטראקטציות אנושיות ואאסוף חוויות - שזה מה שבאמת משנה פה.


אבל אני לפעמים מקנא באנשים שמצליחים להנות מהדברים הקטנים - שללכת למסעדה טובה גורמת להם להתרגשות אמיתית,  או מאנשים שיודעים לקחת דברים ברצינות רבה......מדי (דבר שמביא לי עצבים על אנשים בסופו של דבר).

 

 

לפני 4 שנים. 14 בפברואר 2020 בשעה 17:11

בימינו אנשים כבר לא מתקנים, הם מחליפים.

יש קרע במכנסיים? תקנו זוג חדש.

התקלקלה המדפסת? יאללה לזרוק ולקנות חדש.

המערכת יחסים צולעת? למה לנסות לתקן? להחליף! יש מלאאא אופציות (לכאורה)

יש בעיות במקום עבודה? יש מלא אופציות, יאללה לחפש משהו חדש!

דור האינסטאנט נותן את אותותיו

(כן, כן, אני נשמע כמו זקן ממורמר..על הזין שלי)

 

לפני 5 שנים. 8 באוקטובר 2019 בשעה 18:53

אנסטסייה שחורת הריסים

אוהבת מאוד טיפוסים

שלפני המספר נוהגים הם לומר:

"סליחה. מהיכן נכנסים? "

לפני 5 שנים. 7 באוקטובר 2019 בשעה 12:22

מעשה בבחורה ששמה יסמין

יום אחד התלקח לה איבר המין

ברוב חכמתה, את האש היא כיבתה

בקילוח שתן עדין

 

לפני 5 שנים. 7 באוקטובר 2019 בשעה 10:16

כשאנחנו מוקפים כל היום בחדשות רעות. כשכל שנייה קופץ לנו מבזק בפלאפון על משהו רע שקרה. כשכל המבנה של מהדורות החדשות והעיתונים בנוי כדי ליצור דרמה - לא פלא שחלק גדול מאיתנו מסתובבים עם תחושה רעה, קמצוץ חוסר תקווה ופסימיות כללית.

אני מנסה לחזור לימים שבהם הצלחתי לא להתעדכן ולא לחפש "איזה דבר רע קרה היום".

שיהיה לי בהצלחה