Another day - another dollar

יש לי מתנחלים מבוצרים על הגגות במוח.
כשמגיע רגע ההתנתקות, הם מבינים שהקרב אבוד, הם בכל זאת רציונאלים, אבל עדיין מרגישים צורך להתנגד ולנסות להעביר את התחשוה שלהם שזה נכון שהם יהיו שם, שהם פה למטרות טובות.

החיילים מנסים לפנות אותם.

שני הצדדים לא באמת אויבים, כל אחד מביע עמדה, כל אחד מושך לכיוון הנגדי.
אין להם ברירה אלא להראות התנגדות, לזרוק אבנים קטנות , קצת שמן על הסולמות כדי להקשות, קצת מנסים לדבר אל הלב וההיגיון של החיילים.
לא משהו אלים מדי, בעיקר כדי להביע עמדה.

ככל שעובר הזמן , המתנחלים מתרככים, הם יודעים שבסוף הם יתפנו, הם לא טפשים, אז הם מראים רק ארומה של התנגדות ולאט לאט הם נוזלים למטה מהגגות ומתפנים.
אבל יש להם תחושה שהם לא התפנו ללא מאבק ותוך כדי שהם העבירו את המסר.....

ואז אני מצליח לשחרר אותה מראש.

אני לא אומר "נקבות" עם כוונת השפלה או הקטנה, הכוונה היא לכך שאנחנו, כמו כל מין בטבע, מחולקים לנקבות וזכרים, וכמו כל מין בטבע, אנחנו מונעים ע"י האינסטינקטים הבסיסיים שלנו. מעל האינסטינקטים הללו יש לנו עוד כמה שכבות של מודעות, מוסר, נורמות וכו וכו.

ומה אחד האינסטינקטים הכי בסיסיים של כל נקבה בטבע בכל הנוגע לזכרים?

למצוא זכר שישרה עליה תחושת בטחון, ומי הוא הזכר שמשרה תחושת בטחון?

בד"כ זה הזכר שמפגין אסרטיביות ונותן תחושה של fixer, אחד שיכול להתמודד עם כל מצב.

אצל חיות זה בדכ בא לידי ביטוי בהפגנת כוח פיסי, קרבות עם זכרים אחרים, בעולם הציפורים יש כל מני מפגני ראווה והשווצה של "תראי איזה קן יפה בניתי" ויש עוד המון דוגמאות מעניינות,

אצל בני אדם העניין בא לידי ביטוי גם בכוח פיסי, גם באינטליגנציה ואפילו חוש הומור מדליק "נקבות" כי חוש הומור הרבה פעמים מעיד על אינטליגנציה.. וכן.. גם כסף משרה בטחון. 

אבל יש קאץ'!! .... הבעיה היא שיש קו דק מאוד בין זכר אסרטיבי, שיודע להשיג את מה שהוא רוצה, (תוך כדי מתן כבוד וראיית התמונה המלאה)

לבין ס ת ם  מ נ י י א ק! 

אז נשים....תהיו ערניות! 😄 

(כל הנאמר לע"ל אינו עובדה מדעית, נאמר מתוך התפלצפות עצמית, תאוריות שהתגבשו בשירותים ותובנות חסרות כל ביסוס) 

לעמוד בפקקים של סוף היום על איילון/כביש 4 מרגיש בזמן האחרון כמו עמידה בשלשות במסדר. 3 נתיבים זוחלים והרס"רים מסתובבים בין השורות ודואגים שכולם יהיו חיילים טובים.
הרס"רים אלו יחידת האופנוענים של משטרת התנועה שמפטרלים בין המכוניות, מגיחים אליהן מהאיזור המת מאחורה, כמו מטוס קרב שדואג שלא יראו אותו ברד"ר, ומביטים במבט חודר לתוך השמשות כדי לוודא שאף אחד לא מתעסק בפלאפון שלו.
זה מכניס לחץ למערכת ,כל נגיעה ברדיו ,לעשות זום בווייז, להעיף מבט בהודעה שקופצת נעשה תוך כדי מבטים לכל הצדדים כדי שהנשרים לא יראו.
שלא לדבר על ניצול זמן הנסיעה כדי לסגור פינות בעבודה/בבית. זה הזמן הכי טוב לסגור פינות, ואני הראשון שמרגיש את הצורך הזה. אבל בזמן האחרון החלטתי שאני מתמסר לעניין, שאני חייל טוב.
הזמן הזה בפקקים הוא הזמן היחיד ביום שנשאר לנו, כבני אדם, פשוט לשבת ולחשוב. איזה עוד זמן יש לנו במהלך היום שנותן לנו את האפשרות לשבת ולחשוב? בכל סיטואציה אחרת, כשלרגע אין לנו איפה למקד את התודעה שלנו, אני רצים לפלאפון או רצים לסגור פינה. התודעה ממוקדמת מטרה תמיד!

זה מונע מאיתנו את הדבר הכי בסיסי שבני האדם צריכים לעשות, או כמו שלואי סי.קיי אמר - להיות בן אדם זה פשוט לשבת ולחשוב. יכולת שאני מרגיש שהרבה מאיתנו איבדו.
כשהתודעה לא ממוקדת מטרה כמו בשאר היום, שנותנים לתודעה להתפזר לכל כיוון, זה הזמן שהמוח מבריק, מגיעים לתובנות ועולים הרעיונות, זה הזמן שפתאום צצה לה במוח שיחה משלשום ומבינים יותר לעומק את הסאבטקסט שהיה שם.

אני מאמץ את העניין, מלמד את עצמי מחדש פשוט לשבת ולחשוב.

והנה הגאון :

מעשה בכובסת שמה גילה,

שמרחה את הפות בונילה.

נאסף שם המון,

ללקק ולטעום,

כולל פיל, גור כלבים וגורילה. 

מהתמונה הזו.....לא יודע למה....

אומרים שעבור כל אחד מאיתנו הפרשנות של המציאות, של החיים, של אירוע מסויים - היא המציאות מבחינתינו.

כל מילה שנאמרת אלינו ועלינו, כל סיטואציה שאנחנו נמצאים בתוכה, עוברת אצלינו במוח פרשנות רש"י, אנחנו משפריצים עליה את כל התת מודע  והשריטות שלנו - והעיסה שיוצאת בצד השני היא המציאות שלנו כמו שאנחנו תופסים אותה.

מה שאומר שעבור כל בן אדם המציאות היא אחרת. אז מה זה אומר בעצם? שיש פה אינסוף מציאויות שחיות במקביל? ממש כמו התאוריות על ייקומים מקבילים? 

האם בכל זאת יש מציאות אחת, אמיתית וחסרת יכולת הפרכה שכולנו מקרקרים סביבה ורק חלקינו באמת נוגעים בה?

רוב האנשים חושבים שהמציאות שלהם היא האמיתית ומוכנים להגן עליה , ע"ע קנאים, מלחמות ובאופן כללי כל החרא שהולך בעולם הזה.

ואם מסתכלים על זה במיקרו - כל וויכוח בין בני אדם נובע הרבה פעמים כי כל אחד חיי במציאות אחרת, התנגשות של מציאויות. כמו 2 חייזרים שכל אחד מגיע מגלקסיה אחרת.

זה למה כל כך קשה להגיע להחלטות בין הרבה אנשים במקרים רבים. במיוחד במדינה כמו שלנו שמורכבת מתרבויות ומציאויות שהגיעו מכל העולם. כל אחד עם עולם האסוציאציות שלו, התרבות שלו, תרבות הוויכוח שלו וכו וכו.

מה אני בעצם מנסה להגיד?

לא יודע, אבל זו נקודה למחשבה בכל פעם שתפגשו בן אדם אחר ויותר חשוב - כל פעם שתרגישו צורך עז להיות שיפוטי כלפי בן אדם אחר.

טוב, הכבדתי....Take it easy :-)

המשפט הזה מלווה אותי ברוב החיים הבוגרים שלי. הוא אפילו סוג של מוטו לחיים מבחינתי.

שהייתי נער טחנתי את כל ספרי המדע הפופולרי: תורת הכאוס, תאורייות מיתרים, הגן האנוכי, אבולוציה, ביולוגיה וכל מה שעזר לי להבין איך דברים עובדים. מעל זה נמצאת העובדה שאני אוהב לחקור כל דבר ולהבין איך ולמה. והנה לכם מתכון לחיים רציונאליים עד כאב.

לאפקט הזה יש 2 צדדים:
מצד אחד - שוב דבר לא באמת חשוב מבחינתי , הכל נכנס לפרופורציה. הדבר עזר לי להתמודד עם קשיים שונים ומשונים, עם פרוייקטי ענק, עם משברים נפשיים קטנים שהיו פה ושם - הכל מתגמד, הכל חרטא, אנחנו בסך הכל פאקינג גרגיר אבק זמני, יריקה בטיים ליין של הייקום, שום דבר שקורה פה לא באמת משנה. אנחנו בסך הכל ערימת תאים עם חוקיות שכל התפקיד שלה הוא לשרוד ולהשתכפל, ללא מטרה אמיתית נראית לעין.
 (מחשבה שיכולה לגרום לאנשים מסויימים לאבד את זה....או לחזור בתשובה)
ואם להיות קיצוני - גם מוות לא מרגש אותי - אנחנו מוקפים במוות, בכל צעד שאנחנו צועדים ברחוב אנחנו הורגים אלפי ייצורים זעירים מתחת לרגליים שלנו, כל היום מתים אנשים סביבנו ומתישהו זה גם יגיע אלינו ולסובבים אותנו. כן , זה עצוב, אבל זה הפאקינג חיים.

מצד שני - קשה לי להנות מהדברים הקטנים, קחו אותי למסעדת 18 כוכבי משלין או תנו לי פיתה עם שוקולד השחר - אני אהנה מהם אותו דבר בדיוק,  ואולי אפילו אהנה יותר מהפיתה,  כי מבחינתי יש קסם בלהנות מהדברים הפשוטים.
שימו אותי במלון 24 כוכבים עם משרתים שחופנים לי את הביצים בכל מקום שאלך, או שימו אותי בגסט האוס מטונף עם 20 איש בחדר ושירותים משותפים - אני אהנה יותר בגסט האוס - כי שם יהיו לי אינטראקטציות אנושיות ואאסוף חוויות - שזה מה שבאמת משנה פה.

אבל אני לפעמים מקנא באנשים שמצליחים להנות מהדברים הקטנים - שללכת למסעדה טובה גורמת להם להתרגשות אמיתית,  או מאנשים שיודעים לקחת דברים ברצינות רבה......מדי (דבר שמביא לי עצבים על אנשים בסופו של דבר).

בימינו אנשים כבר לא מתקנים, הם מחליפים.

יש קרע במכנסיים? תקנו זוג חדש.

התקלקלה המדפסת? יאללה לזרוק ולקנות חדש.

המערכת יחסים צולעת? למה לנסות לתקן? להחליף! יש מלאאא אופציות (לכאורה)

יש בעיות במקום עבודה? יש מלא אופציות, יאללה לחפש משהו חדש!

דור האינסטאנט נותן את אותותיו

(כן, כן, אני נשמע כמו זקן ממורמר..על הזין שלי)

אנסטסייה שחורת הריסים

אוהבת מאוד טיפוסים

שלפני המספר נוהגים הם לומר:

"סליחה. מהיכן נכנסים? "

מעשה בבחורה ששמה יסמין

יום אחד התלקח לה איבר המין

ברוב חכמתה, את האש היא כיבתה

בקילוח שתן עדין