גם זו דרך לתקשר

אכפת זו מילה מגעילה ולא אכפת לי ממנה

ההבדלים בין קיץ לחורף עבורי הם כמו ההבדלים בין אהבה לתאווה.

וזהו תחשבו לבד היום על מה ניסיתי להגיד

במשך המון שנים ידעתי שאני לא בודד, שיש מסביבי אנשים שיכולים למלא את השקט. וכשהם ילכו, הטלוויזיה תדבר, הרדיו ימלמל, המשחקים יעמעמו.

העיקר לא להודות שאתה בודד.

איך אפשר להגיד שאני בודד? יש לי כל כך הרבה. איך זה שעדיין זה לא מספיק?

כי זו לא בדידות מאולצת, אני בחרתי בה. בניתי אותה במשך שנים, שכבות של חומות עשויות פחדים ודמיונות שנמצאים רק בראש שלי. רק אצלי. ולא אצל אף אחד אחר. רגע,

אז אני חושב? מחשבות שהן רק שלי? שלא חלקתי עם אף אדם אחר? כן. ייתכן שאולי במקרה אני כן חושב מחשבות שהן רק שלי ולא חולק אותן עם אף אדם נוסף. זה מה שהופך אותי לבודד? לכולם יש מחשבות פנימיות. זה לא תנאי לבדידות.

ומה לגבי מחשבות שהופכות לרצון? כאלה שהתפתחו לצורך, ובדרך כלל מצריכות אדם נוסף שיממש אותן איתך? זו מחשבה של ניצול, אתה לא מחפש להיות ביחד, זו עוד התחמקות מהמחשבה שאתה לא בודד. אתה (למה אתה, אני) לא חייב את זה.

שפכתי קצת. תנקו אחריי.

מזל נייטרלי! יש לך את היכולת למשוך נרקסיסטים או ליצור כאלה מאנשים שרק רצו אינטימיות ואמפתיה בחייהם.

טבלת הצרכים של בן התבלבלה וכל הרצונות שלו התפזרו במח.

התבוננו בציור ועזרו לו למצוא אותם.

הציור:

———————————————

|                                                    |
|                                                    |
|                                                    |
|                                                    |
|                                                    |
|                                                    |
|                                                    |

———————————————

בהצלחה לכולנו 

לאאאאאאאאאאא יתכן שיצור שאינו אנושי (יש שיגיד אינושי) מעבד רגשות כמוך. הפחדים שונים, הכמיהות שונות ולכן כל פלטת הרגשות עובדת ומופעלת בצורה אחרת לגמרי.

לא הייתי מגדיר חוסר אנושיות כחפץ דומם, אולי תת אדם, ייתכן חיה (מחמד אם נחמד). פשוט יצור שהכוונות שלו כל כך שקופות, שהוא לא אנושי. 

מחשבה שתמשיך ביום אחר.

אנשים חושבים שלדחות דבר מה זה עניין פשוט. ואכן כך כשמדובר בלדחות משימה אחת, אפילו אם לתקופה ארוכה. 

אבל להיות דוחה, לא כהסחה, אלא שליחות, זו משימה מורכבת מורכבת הדורשת דייקנות ותזמון וכושר אלתור שרק הם מאפשרים לדחייה להמשיך ולקץ להתאחר.

אם פגשת בדחיין מהסוג הזה וניסית להבין את קו המחשבה, תראו שנקודת הסיום היא בכלל לא העניין. לגמור מטלה זה העונש. לסמן וי זו התחמקות וכשהסלע שנדחף במעלה ההר מתגלגל מטה, הוא טופח על שכמו של הדחיין ומעודד אותו לחזור ולהמשיך באותה הדרך. באמונה שככה יגיע הנצח.

ומה בחיים האמיתיים עושים עם השטויות שאני מגבב? איך נגאל את הדחיין ואת עצמנו? נשתמש בו, נהיה לו לסלע הנישא אל הפסגה ונרמוס את גבו כשיגיע העת. נהיה איתנים מול הטבע ונתרפס בידי האנוש שנואש רק להמשיך לדחוף ולדחות ולהיות.

*ההמלצות והתיאורים של הכותב מבוססים על חמש שניות של בהייה בציצים ברמזור שהדליקו את המחשבות הנ״ל. יש לקחת אותן בערבון מוגבל. יש לבהות בציצים לפני קריאת הפוסט. אם ברצונך לבהות בפין זה יהיה נטו נחמד אבל לא ישפיע על חוויית הקריאה. ניתן לבהות בציצים/פין של עצמך אבל צריך להתוודות על זה בתגובות. טלח