|
|
|
יותר מידי עייפה
יותר מידי מרגישה
יותר מידי מוצפת
יותר מידי בבית
יותר מידי דואגת
יותר מידי אנשים
יותר מידי לבד
יותר מידי גברים
יותר מידי אכזבה
יותר מידי נוכחת
יותר מידי מפוזרת
יותר מידי ציפיות
יותר מידי מאכזבת
יותר מידי מינית
יותר מידי נחמדה
יותר מידי חברים
יותר מידי משפחה
יותר מידי כאב
יותר מידי דמעות
יותר מידי מילים
יותר מידי סליחות
יותר מידי שירים
יותר מידי שקט
יותר מידי עוקבים
יותר מידי וסת
או: כמעט כל דיאם שאני מקבלת כאן.
אם הייתי צריכה מילה אחת כדי לתאר את עצמי במיטה ובמערכת יחסים - מתמסרת.
אוהבת לפנק ולהתפנק, לזרום עם הרגע, לראות את ההיפנוט בעיניים שלו ולדעת שהן משקפות את שלי.
לא אוהבת שמכאיבים לי או משפילים אותי, ולא עושה מה ששנוא עלי.
אז אולי אני לא שייכת לכאן, אבל נעים לי להיות חלק גם אם רק מהצד.
(ועכשיו חוטפת את זה לפרופיל)
אני נורא בחורה של ניגודים, מ-0 ל-100 ברגע.
מצד אחד אני נורא חזקה וכל אצלי "אני יכולה לבד ולא צריכה אף אחד", ומצד שני רק רוצה את המישהו שיצליח לפרק אותי, ויתן לי להתפרק ויצליח להחזיק את כל החתיכות שהן אני.
מצד אחד נורא לתת ספייס אחד לשני ולכבד גבולות, ומצד שני לא רוצה שום דבר שיפריד ביננו.
מצד אחד חרמנית כל הזמן ורק מתלוננת בחוסר בסקס, מצד שני מסננת גברים על ימין ועל שמאל.
מצד אחד אופטימית וחייכנית ואנרגטית, מצד שני כל כך עייפה וכל כך לבד וכל כך עצובה.
אני נקרעת ביני לבין עצמי.
נגיעות מהרגע שנכנסתי למכונית
הקומה הכי תחתונה של חניון תת קרקעי
הראש שלו בין הרגליים שלי
יושבת עליו
על ארבע במושב האחורי
ספאנקים
מאונן לי וחונק אותי מעט תוך כדי, כמעט לא מורגש אבל מרגש
מפסיק רגע לפני, בפעם החמישית גמרתי
כבר אחרי
מוריד לי את הטייטס והתחתונים
ספאנקים
נדחף לתוכי
הגניחות שלנו מהדהדות ברחבי החניון
גומרים פעם אחרונה
"לא ידעתי שאתה בדסמי"
"אני לא, אבל חשבתי שתהני מזה"
מה אני אגיד? צדק.
משהו נשבר בי ונכנעתי, קח אותי כנועה
אל לך לחכות כי מחר אצמח מחדש, יותר קשה
תאמר שטויות כמו - "אני אוהב אותך גם".
כבר לא מעט זמן שאני מתעניינת להתנסות בשליטה מהצד השולט.
מצד אחד זה נשמע כמו אגו טריפ מטורף, אדם אחר שמבטל את עצמו לגמרי בשבילך - עולם שלם שקיים רק בשבילך, לבוא ולקחת.
אחד הדברים שהכי עוצרים אותי זה שאני רואה שלרוב נשלטים מחפשים מישהי שתשפיל אותם, תהפוך אותם לשטיח לרגליה, ובגלל שאני כל כך נרתעת מהשפלה וכאב, אני לא חושבת שאני אוכל לעשות את זה לאדם אחד. אולי סטירה פה ושם, ואני לחלוטין יודעת לכעוס כשצריך - אבל אני אישה כל כך רכה ומטפחת במהות שלי, שאני בכלל לא מסוגלת להתחיל להבין את המיינד-סט הזה.
מצד שני יש בי אמונה שאני באמת יכולה להפוך אנשים לטובים יותר, ואולי מסגרת הבדס"מ היא המקום האופטימלי לבדוק את זה - לקבל פידבק על החינוך שאני רוצה לתת, אם זה מרגיש טוב, אם באמת שמים לב לשינוי.
אני זורקת כאן הרהורי לאויר והולכת סחור סחור סביב פואנטה שאין לי ממש, העולם הזה כל כך גדול, ומכיל כל כך הרבה - שזה מפחיד.
אז בנתיים אני כאן, קוראת וכותבת ונוגעת פה ושם - כל מסע מתחיל בצעד וכו'.
עושה קופי-פייסט לנוסח הקבוע
נשיקה בצוואר
עורכת שתי מילים
יד על הגב
מוודאת שהתאריך והשעה נכונים
אצבעות נכנסות לתוכי
שולחת
גומרת
יוצא לי לחשוב הרבה על הפער העצום שהכרויות אונליין יוצרות - קרה לי כל כך הרבה פעמים שהקליק לי עם מישהו בטירוף, ואז כשנפגשנו לא היה שם כלום. וזה הכי מאכזב והכי מבאס. כי אני מבזבזת שעות בבית על לנפח לעצמי סיטואציה בראש ויש ציפיות, ברור שיש, ואז הכל הולך ברגע לפח. וצריך להתחיל הכל מהתחלה. (שלא נתחיל בכלל לדבר על הסינון הקפדני שכל בחור שמגיע לשלב של להיפגש עובר - זה לפעם אחרת).
