האבחנה שיש לי:
תסמונת קְדַם-וִסתית (Premenstrual Syndrome - PMS) או לחץ קדם-וִסתי (Premenstrual Tension) היא אוסף תסמינים גופניים, ופסיכולוגים הקשורים לווסת הנשית. בזמן שרוב הנשים הפוריות (בין 80 ל-95 אחוזים) סובלות מסימפטומים קדם-וסתיים כלשהם, אצל נשים הסובלות מ-PMS מופיעים סימפטומים המוגדרים כ-"חמורים במידה מספקת כדי להשפיע על היבטים שונים בחייהן".
למעלה מ-200 סימפטומים שונים נקשרו עד היום לתסמונת. שלושת הסימפטומים המרכזיים הם עצבנות, מתח ודיכאון. סימפטומים רגשיים נפוצים כוללים לחץ, חרדה, נדודי שנה, עייפות, מצבי רוח משתנים ותנודות בחשק המיני. בין הסימפטומים הגופניים נמנים כאבי בטן, עצירות, נפיחות או רגישות בשדיים, אקנה, כאבי פרקים או שרירים.
האבחנה שאני מנסה לקבל:
אצל חלק מהנשים הסובלות מ-PMS התופעות הנלוות חזקות כל כך, עד שהן נחשבות כמגבילות את חיי היום-יום. כ-14 אחוזים מהנשים בגילאים 20-35 מושפעות כל-כך מהתופעות הנלוות לתסמונת הקדם-וסתית עד שעליהן להישאר בבית ולהיעדר מהלימודים או העבודה. לצורה זו של PMS יש אבחון פסיכולוגי משלה - הפרעה דיספורית קדם וסתית (Premenstrual dysphoric disorder, PMDD).
וזה למה אני לא במצב לשלוט/להישלט/להכיר/להקשיב או כל דבר אחר.
אוקיי? אוקיי.
