הדבר הראשון שעולה לי לראש כשאני חושבת על שליטה - זה ביטחון.
אולי זו מחשבה נאיבית, של מישהי שלא באמת התנסתה עדיין - אבל עם שני הגברים שאיתם חוויתי סוג כל שהוא של שליטה(אחד הרבה יותר קיצוני מהשני), תמיד הרגשתי כמו בובה על חוטים, אבל בצורה הכי טובה שיש.
המוח שלי היה נקי, לא הייתי צריכה לחשוב מה לעשות, מה לומר, הכל נקבע בשבילי מראש. אולי זו גם הסיבה שאיתם נהנתי יותר מאשר עם כל גבר אחר, אולי בגלל זה גם היה לי כל כך קל להתאהב בהם.
אני כל-כך חזקה ביומיום שלי, בשביל עצמי ובשביל כל השאר - אני מרגישה כמו שמש של יקום שאם רק לרגע אכבה הכל ישאב לתוך חור שחור.
מצד שני, כשאני קוראת ומבינה את הסטטוס קוו שיש ביחס לנשלטות, משהו בי נחמץ - אני לא רוצה להיות כלבה/שפחה/זונה - אני רוצה גבר חזק שישא אותי על כפיים. שיזכיר לי את כל הטוב שבי שאני תמיד לא רואה.
זה מה שמושך אותי מאוד ל-DDLG, מערכת יחסים שהמהות שלה היא שיפור עצמי של הנשלטת - שליטה הרבה יותר מנטלית מפיזית. מעדיפה שיעמידו אותי בפינה, שלא יתנו לי לגמור, מאשר שיסטרו לי. אני שונאת כאב, שונאת כל דבר שהוא לא נעים ורך ומלטף.
"Be my friend
Hold me, wrap me up
Unfold me
I am small and needy
Warm me up
And breathe me"
*כמובן שאני לא שופטת אנשים שכאב והשפלה הם המבצר שלהם - אני לחלוטין מכבדת כל אדם וכל בחירה, אלו פשוט המחשבות שלי בנושא.
באהבה,
רגדול.
